|
|
עמוד:15
את כל כובד המשקל של היום הזה . אנחנו מנסים להתרחק מצה"ל , לפחות עד הגיוס , כמה שאפשר . לא רוצים לחשוב על העובדה שאולי אנחנו ניהרג בצה"ל . ביום הזיכרון עצמו אנחנו משתתפים בכל הטקסים , וכמובן עומדים בצפירה - אבל אנחנו הולכים ומתרחקים מהמשמעות של יום הזיכרון באמת . " רס"ן יניב פ '" : ' חומה ומגדל' זה שם של חברת ביטוח , והביצות יבשו מזמן . אנחנו הדור הזה , עם שני פלאפונים , עם כלי רכב שמחכים לחבר'ה שנוסעים בשעה 5 : 00 הביתה , במקרה הקשה ביותר - פעם בשבועיים יוצאים הביתה באיזו טירונות קרבית ... אין פה איום קיומי , לא צריך לייבש ביצות , לא אתמול ברחנו מגרמניה . ובמציאות הזאת , כשאני מתגייס - אז מה מעצב אותי ? למה אני מתגייס לקרבי ? אבא שלי אמן , שירת במודיעין , שרטט גרפי , בא מארגנטינה . זה כל הציונות בבית . אבל מת לי חבר . וזהו , ושמה אני מתחיל להבין שאם רותם מת - אז מה אני ? למה הוא נהרג ? מסבירים לי שהוא נהרג בלבנון , ואז מתוך הדבר הזה אני מתגייס לקרבי . כמוני יש עוד . 10 , 000 וכשהסמ"פ שלי נהרג בהיתקלות במצובה , נכנסת לתמונה הזאת פלוגה שלמה . 80 חבר'ה צעירים , כמו הילדים שלי . ואני ילד בעצמי . ואחרי השחרור , במפגשים של הפלוגה , זה השכול שמעצב . כשאתה תיכנס לתוך התמונה הזאת של הצבא - זה יתקרב אליך . ואני מקווה שלא . אבל אני חושב שזה משהו שקיים פה במדינה . זאת ההבנה שלי את האיום שעדיין קיים . " שירה פליקס " : יום הזיכרון נראה אותו דבר כבר שנים רבות . הדור שהולך וגדל אינו דור שקרבי בשבילו זה ערך מקודש , והגנת הארץ עומדת בסימן שאלה ... אנחנו רואים טקסים אלטרנטיביים ... יום הזיכרון זה אחד הדברים המיוחדים ביותר שיש לנו , בניגוד לכל המדינות האחרות . אז חוץ מהכבוד למשפחות השכולות , חוץ מההשתתפות בצער , חוץ מהרצון לגרום להן , לפחות ליום אחד , להרגיש לא לבד - אני חושבת שזה מייחד את ישראל , ולכן אסור לוותר על זה ... צריך לחשוב איך נותנים לזה צביון קצת אחר , כי השנים יעברו , ועם השנים יש פחות ופחות נופלים , שזה טוב , אבל את הזיכרון של אלה שהלכו אנחנו לא רוצים למחוק . " אבישג רגר ניתחה את כינון הזהות האישית , החברתית והלאומית מדברים שנכתבו בנושא " . בממד האישי קיימים הרגשות שעולים באותו היום , על עיצוב הזהות האישית . הוא נהפך ליום לחשבון נפש , בדומה ליום כיפור . הממד החברתי מדבר על השתייכות לקבוצה , על תחושה של חלק ממעגל רחב יותר - עיצוב זהות חברתית המחברת את כולנו - ועל חשבון נפש חברתי . המעגל האחרון הוא השתייכות לאומית , הקשר פוליטי ומדיני , שאי אפשר לדעתי לדון ביום הזיכרון בלי לדון בו . שאלת הלגיטימציה והדה-לגיטימציה של דברים שקורים בהקשר הצה"לי והמדיני . מדברים על ערכים , על הכמיהה לשלום . " יש "אינפלציה של ימי זיכרון , " הטקסים זהים " . ואני מוצאת את עצמי יושבת שם , ואומרת ' : מה הילדים האלה מבינים ? היום זה רבין , מחר זה רגר , שלישי ... ואחר כך יום הזיכרון , ואחר כך יום השואה , ' ובסופו של יום , זה חלק מהבעיה שלנו , איך אנחנו נותנים לכל יום אופי שונה , ובאומץ . " רס"ן יניב פ : ' המוות הוא חלק ממעגל החיים " . זאת תפיסה שבעיניי צריכה להיות מגיל אפס . לאו דווקא בטקסים אלא בחינוך , בלימודים בבתי הספר , בדיבור חופשי , משהו שהוא חלק מהחיים - כשמספרים סיפורים , כשמספרים מעשי גבורה , כשצוחקים , כשגם בוכים - לא חשוב , זה לא צריך להבהיל . זה אמור להיות חלק מכל מעגל החיים . זו תפיסה חינוכית ערכית בבסיסה ... ואז נפגוש בזה בטקסים , באנשים העומדים קפואים ולא כל כך יודעים מה לעשות עם זה . " שירה פליקס ( ערוץ ( 10 ואבישג רגר רגר : בממד האישי קיימים הרגשות שעולים באותו היום , על עיצוב הזהות האישית . הוא נהפך ליום לחשבון נפש , בדומה ליום כיפור
|
|