המעבר של הזיכרון האישי והמשפחתי לאווירה לאומית

עמוד:14

" מה   אנחנו   מקבלים   ומה   אנחנו   לוקחים ,   מה   אנחנו   עושים אחרי   שעברנו   את   הטראומה   -   איך   אנחנו   משנים   או   לא משנים   את   חיינו .   החיבור   בין   יום   הזיכרון   ליום   העצמאות , זה   סוג   של   ניסיון   להיבנות .   הנה ,   הקורבן   של   אנשים , הנה   הקורבן   של   החברה ,   הנה   הקורבן   של   הרבה   מאוד רבדים   -   והנה   המשמעות . " מדוע   זה   חשוב ?  הדרך   שבה   החברה   זוכרת   ומנציחה   אנשים נותנת   מקום   לנפטר   ולמתאבל   במעגלים   שונים .   יש   מקום שאפשר   ללכת   אליו ,   יש   זמן   -   יום   הזיכרון "   . זה   חיבור שלדעתי   תומך   בחיים ,   מפני   שאנחנו   מזכירים   ונזכרים   באלו שחשובים   לנו ,   והעניין   של   זמן   ומקום   מאפשר   לאנשים שונים   למצוא   את   המרחק   או   הקרבה   הראוי   להם . " ד"ר   עליזה   לביא   בחנה   את   מערכת   הטקסים   כמבטאים   את סיפור   החברה   הישראלית   על   מרכיביה   השונים   -   דרוזים , בדווים ,   נוצרים ,   מוסלמים   ויהודים . ד"ר   לביא   קראה   לחשוב   מחדש   ולרענן   את   הטקסים   הקיימים בבתי   הספר "   : הטקסים   חייבים   להיות   יותר   רלוונטיים   ויותר עכשוויים .   התבנית   דומה   מאוד   למה   שאני   חוויתי .   אבל השינוי   נמצא   לדעתי   בתכנים   שנוצקים .   והתכנים   האלה מאפיינים   בית   ספר   בית   ספר ,   חברה   חברה ,   קהילה קהילה   -   ואלה   תכנים   משתנים ,   יותר   מגזריים   ויותר קהילתיים ...   הזיכרון   האישי ,   האבל   הפרטי ,   גובר   על   האבל הציבורי ,   והשימושים   הם   שימושים   יותר   אישיים ,   יותר פרטיים . "   היא   קראה   לתת   מקום   לצביון   שונה   לכל   קהילה , אך   בתוך   מסגרת   של   אתר   חברתי ,   בהכוונת   מנהלי   בתי הספר   בנושא .   "יום   הזיכרון   הוא   אתר   חברתי ,   ציבורי , ישראלי ,   יהודי ,   שצריך   לבוא   ולדעת   לדבר   בשפת   הדור העכשווי ,   דור   ה ... MTV-   והתחושה   שלי   שיש   איזו   שהיא עמידה   במקום ,   או   סוג   של   חשש   מלגעת   ביום   הזה . "   עליזה קראה   תפילה   מספרה   "תפילת   נשים )  " עמ 47   '   בגיליון   זה . ( מושב   שלישי יום   הזיכרון   בראי   הדור   הצעיר משתתפים :   יו"ר   המושב   ד"ר   רוני   ניסים   -   פסיכולוג   קליני , מרצה   באונ'   בן   גוריון ;  שירה   פליקס   -   עיתונאית ;  רותם זינגר   -   תלמיד   תיכון ;  אבישג   רגר   -   פסיכולוגית   שיווקית ; רס"ן   יניב   פ . ' ד"ר   רוני   ניסים "   : כאשר   אנחנו   אומרים   'דור   צעיר , '   בדרך כלל   אנחנו   חושבים   על   עתיד ,   על   שינוי ,   על   מהפכה ,   על חידוש .   גיל   ההתבגרות   מוגדר   כגיל   של   מרד   הנעורים ,   ולכן הפאנל   הזה   יעסוק   בראייה   העתידית   של   יום   הזיכרון , ובתהליך   כלשהו   של   שינוי   או   בשורה   של   שינוי   בתחום הזה . " רותם   זינגר "   : כשבני   נוער   מדברים   היום   על   יום   הזיכרון , אנחנו   מדברים   על   המקרים   שאנחנו   חווינו   בעצמנו   או שמענו   עליהם   בכלי   התקשורת .   אני   חושב   שהתחושה   של החיילים   שמקריבים   את   עצמם   למען   המדינה   קצת   נחלשה בשנים   האחרונות .   היום   בני   הנוער   יותר   מעורבים   מבחינה פוליטית ,   מתעניינים   בחדשות ,   יודעים   באילו   סיטואציות נמצא   צה"ל .   ולפעמים   אנחנו   שוקלים   בעצמנו   -   למה   החיילים האלה   נהרגו ?  האם   היו   חייבים   להיהרג ?  אנחנו   כבר   לא לוקחים   את   יום   הזיכרון   והחללים   כמובן   מאליו ,   כאיזה שהוא   קורבן   שחייבים   להקריב   למען   המדינה .   מבחינת   הדור הצעיר ,   יש   היום   שינוי   בתפיסת   יום   הזיכרון .   אנחנו   מתייחסים לשכול   רק   יום   אחד   בשנה ,   ביום   הזיכרון .   בשאר   הימים   - אני   לא   רוצה   להגיד   שזה   לא   מטריד   אותנו ,   אבל   אנחנו הולכים   ומתרחקים   מהיום   הזה ,   והולכים   ומתרחקים   מהשכול . זה   לא   מושך ,   זה   לא   סקסי .   אנחנו   רוצים   להתרחק   מזה ,   כי זה   מפחיד   אותנו .   אנחנו   צעירים ,   ולא   רוצים   שיפילו   עלינו האם   העם  ( ולא   המשפחות   השכולות )  זקוק   ליום   הזיכרון ?  ואם   כן ,   אילו תכנים   הוא   רוצה   ליצוק   בו   ואיזה   צורך   לאומי   זה   משרת ?  האם   הצמידות של   יום   הזיכרון   ליום   העצמאות   מחויבת   המציאות   גם   היום ?

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר