|
עמוד:39
אין קוראים לילד בשמו בשני מאמרים מגיליון " 44 איפכא מסתברא" של עמוס גלבוע ו"נביאי שקר ונביאי אמת" של יגאל ורדי , הכותבים עוסקים בשיפור ובבקרה של הערכות המודיעין . בשתי הכתבות אין קוראים ל"ילד" בשמו בכך שמתעלמים מהכישלון של המודיעין בהערכה אסטרטגית במלחמת יום הכיפורים , לא משווים אותה לעומת ההצעות במאמרים ואפילו לא מזכירים אותה , למעט הזכרה שולית . אכן , נראה כי הכישלון הגדול של המודיעין היה ב"הערכת המודיעין , " נושאם של שני המאמרים . הת זה העולה משני המאמרים היא שיש להמשיך ולעסוק ב"הערכות , " אלא שיש לשפר ולבקר אותן . ארשה לעצמי לכפור בעיקר ולשאול - לשם מה "הערכות , " עד איזה גבול , על מי האחריות ( על המפקד , על המעריך ואם על המעריך עד איזה דרג , איזו משמעות יש ל"אחריות" אם מדובר באנשים ומצבים שאינם ניתנים להשבה . (? לא הייתי מעלה שאלות אלו אלמלא הייתה מסקנתו של האלוף אלי זעירא הפוכה , ואלמלא הייתה התנהגותו בפועל של האלוף חופי לפני מלחמת יום הכיפורים , מתעלמת מהערכות אמ"ן ולא נותנת להערכות אלו לבלבל אותו . בספרו של האלוף זעירא "מלחמת יום כיפורים - מיתוס מול מציאות" יש ניתוח מעמיק של "הערכה" ו"צפי . " יהיה זה בלתי נכון "לשפוך את התינוק עם המים . " אל לנו לזרוק את הניתוח בעניין "הערכה" ו"צפי" במודיעין . מטה פיקוד הצפון בראשות האלוף חופי יישם את תורתו של האלוף זעירא עוד טרם נולדה . הוא התייחס אך למצב בשטח , סירב לשעות להערכות ואף לא ניסה להתמודד אתן מבחינה מודיעינית או אינטלקטואלית , הזעיק , התריע , גייס וזירז את בניית תעלת הנ"ט ברמת הגולן . יציאה מתוך הנחה כי "הערכה" היא כורח שיש רק לשפרו ולבקרו , היא סטירת לחי לחושבים אחרת וביניהם האלוף חופי והאלוף זעירא . הערכה סוחפת עמה את יתר עבודת המודיעין לשבט ( במקרה של כישלונה ) או לחסד ( במקרה הצלחה . ( על גישה זו יש חולקים מחלוקת מהותית . הצגת הגישה כמובנת , ברורה , ללא עוררין , היא מסוכנת . ניכר בכתיבת המאמרים רצון של "לא להעיר ולא לעורר , " גישה פסולה בעיניי הנוגעת לנשמת אפו של המודיעין . מאמרו של גלבוע רצוף כולו שבח והלל למוסד זה . העובדה שהוא לא ניסה להציג אף נקודת ביקורת אחת , מצביעה על פגם מהותי במאמר , מה גם שיש בכך משום אמירה עקיפה כי ה"איפכא מסתברא" היא התרופה האולטימטיבית של בעיות ההערכה במלחמת יום הכיפורים , אמירה שאין הח"מ מסכים עמה . אריה רייזל אתיקה של יוצר עם יומרה - " מינכן" של שפילברג - העלילה והמציאות בגיליון הקודם הצגנו בהרחבה דעות על הסרט "מינכן . " ביוני 2006 התקיים ב"משכנות שאננים" בירושלים דיון על אתיקה ומלחמה בטרור בעקבות הסרט . השתתפו פרופ' אסא כשר ושבתי שביט , לשעבר ראש ' המוסד . ' להלן כמה נקודות שהעלה שביט בדיון : שפילברג ערך הסכמי סודיות עם השחקנים לאחר שבחן אותם בהסתר . שחקנים קיבלו רק את הטקסט של עצמם . הרושם שהצופה הממוצע התמים מקבל הוא כי בקונפליקט הפלסטיני-ישראלי יש שני צדדים שווים ואין הבדל ביניהם . תגובת ישראל בעקבות הטבח במינכן 1972 לא הייתה בשום אופן נקמה , כפי שכתוב בספר שעליו ביסס שפילברג את הסרט , אלא אקט של הגנה עצמית והרתעה . הפילוסופיה הישראלית היא "הקם להורגך השכם להורגו . " תהליך קבלת ההחלטות בישראל הוא הליך משפטי בתנאי מלחמה ואין בו פסול אתי . אי אפשר לטפל בטרוריסטים רוצחים באמצעות העמדה לדין . שבתי שביט לא על האינטואיציה לבדה כאשר אני קורא מסמך כלשהו , באות לידי ביטוי שתי מגרעות . 1 : אני קורא את הכתוב בצורה ביקורתית ושואל את עצמי : האם הכתוב נראה הגיוני ? . 2 איני אוהב שמזלזלים בידע שלי ( אף שאני הראשון שמאמץ את המשפט : אינך יודע כמה שאתה יודע . ( במאמר "נביאי שקר ונביאי אמת" נכתב " : איש המודיעין איננו נביא שקר שמנסה לחזות מה יקרה , אלא הוא נביא אמת המנסה להבין מה ראוי שיהיה בבחינת מגמת ההתפתחות של האירועים . " ואני לתומי חשבתי כי נביא שקר כשמו כן הוא , " מנבא" דברים שקריים , ואילו נביא אמת מנבא מה יקרה . הכותב שוגה בהגדרת המושג " אינטואיציה" ואינו מציין מאמר אחד המאשש את טענתו כי "כ30- אחוז נשארים בידי האינטואיציה . " אני מקווה שהמעריכים בקהילת המודיעין אינם משתמשים ב"אינטואיציה" שאינה אלא "כלי ריק" שווה ערך להטלת מטבע . גדעון גילוץ
|
|