|
|
עמוד:41
" התרעה במבחן" פרשת 'רותם' ותפיסת הביטחון של ישראל 1960-1957 מאת יגאל שפי , הוצאת משרד הביטחון אהוד רמות יגאל שפי קיבל עליו משימה קשה וחשובה : לחקור את פרשת " רותם , " שאירעה בפברואר . 1960 עיקרי הפרשה : מאות טנקים ואלפי חיילים מצריים על ציודם רוכזו בקדמת סיני , וכל זאת בלי שהמודיעין הישראלי התריע על כך בזמן . בספרו , שפי בוחן בחינה יסודית את חלקן של ההתרעה וההפתעה בתפיסת הביטחון של ישראל עד לפרשה זו ואת השלכותיהן . ואין להקל בכך ראש , שכן שפי מתמודד עם כמויות עצומות של חומר מודיעיני : ידיעות גולמיות , סיכומי מודיעין לסוגיהם , הערכות מודיעין חצי שנתיות ושנתיות , כמו גם התבטאויות של בכירי המודיעין ) יודעי דבר יעריכו את רמת החשיפה של מערכת האיסוף ושל החומר המודיעיני המוזכרים בספר , שכן עצם קיומה של יחידת ההאזנה 515 אז היה מסווג . ) לפי הספר , המצרים ריכזו כוחות משום שביקשו להרתיע את ישראל מלתקוף בחזית הסורית ) בעקבות מבצע " חיטין . ) " ממה נפשך , אם הייתה כוונה להרתיע את ישראל , הרי שלמרבה האירוניה היה למצרים עניין של ממש שמערכת ההרתעה הישראלית תפעל כהלכה ובהקדם על מנת שתגלה את דיוויזיה 4 ואת הכוחות האחרים הנערכים בסיני ותירתע מלתקוף את סוריה . ולמרות זאת , הקפידו על תעבורת קשר מינימלית בעת תנועת הדיוויזיה והכוחות האחרים , אך יש לזקוף זאת לשיקולים צבאיים של אבטחת התנועה . מכל מקום , דומה שהמצרים למדו את הלקח שלהם מפרשת " רותם , " וכאשר נכנסו לסיני במאי 1967 מתוך מטרה דומה - להרתיע את ישראל מלתקוף את סוריה - עשו זאת בקול תרועה רמה ולאור היום . אבל , ב 1967 פעלה מערכת האיסוף ההתרעתית שנבנתה עקב " רותם" כהלכה , והידיעות הראשונות על ההכנות להכנסת כוחות לסיני הגיעו לאמ"ן כ 36 שעות קודם שהחלה התנועה . באשר לקביעה ש"המתיחות שגאתה בשבוע האחרון של ינואר ) 1960 ( הייתה , על פי הראייה הערבית , תולדה של מדיניות ישראלית מכוונת . " אף כי הנושא חורג מתחומו של הספר , כדאי לציין שהמדיניות הישראלית , בנושא השטחים המפורזים לאורך הגבול הסורי מאז תחילת שנות ה , 50 הייתה תקיפה ועקבית מתוך מטרה להשתלט על מרבית החלקות שהיו בבעלות מעורבת ערבית-יהודית . חלק ניכר מהתקריות בשטחים המפורזים בשנות ה 50 ובתחילת שנות ה 60 נבע ממדיניות זו . בהקשר זה , אבקש לתקן טעות שנפלה בספר : נכתב ש"המתיחות בגבול ] הסורי [ שככה לאחר מלחמת סיני , ומאז חודש נובמבר 1957 לא נרשמו שם תקריות אש . השקט נשמר גם בשנים " 1958-1957 ) עמ' . ) 91 אף שגם נושא זה חורג במידת מה מתחומו של הספר , יש לציין כי הגבול הסורי לא היה שקט בשנים אלה כלל , ודי שנזכיר לדוגמה כי הסורים ירו כאלף פגזים בתוך שעתיים על תושבי עמק החולה ;) 6 . 11 . 1958 ( או דוגמה אחרת , שדווקא מוזכרת בספר ) עמ' , ) 119 כי ב 3 בדצמבר 1958 ספגו יישובי החולה הרעשה ארטילרית ושלושה תושבים נפצעו . בסופו של דבר , הפתעות היו וגם יהיו . ההיערכות למניעת הפתעה היא בעייתית כשגורם מעוניין להפתיע בכל מחיר . יתרה מזו , לעתים יש התפתחויות שאינן נצפות על ידי מי מהצדדים היריבים . מלחמת ששת הימים היא דוגמה לכך : מערכת ההתרעה שנבנתה מתוך לקחי " רותם" אמנם היטיבה לפעול , אבל אפילו המצרים נגררו למלחמה שלא נצפתה על ידיהם , ובוודאי לא על ידי ישראל . במלחמת יום הכיפורים , שורש ההפתעה היה בשינוי של היעד האופרטיבי המצרי המוגבל של המלחמה , דבר שלא נצפה כלל על ידי ישראל . אולי הקושי בנושא ההתרעה / ההפתעה נעוץ בעובדה שההיערכות לקראתן נבנית כתולדה של תהליך יסודי ומסודר של הערכת מודיעין . דווקא משום כך , אפשר שנופתע מעצם העובדה שאין המצב החדש נכלל בהערכה המודיעינית המגובשת כלל . התשובה לכך אינה ביצירת הערכת מודיעין מנוגדת ) איפכא מסתברא ( בלבד , אלא גם בבניית כמה תרחישי מלחמה אפשריים , בלי קשר למידת סבירותם , ובהתאמת מצבי מוצא שעשויים להוליך אליהם ושלקראתם יש להיערך מבחינה מודיעינית . ד"ר יגאל שפי השכיל להתעלות מעל לרמת הניתוח הפרטני ) ואפילו הדידקטי ( עד לרמת המתבונן בתהליכי קבלת ההחלטות ושיקולי ההכרעות , ובצדק הוא מרחיב את היריעה על פרשות שאירעו אחר כך . ספר זה ראוי שישמש כאחת מאבני היסוד בדיון המהותי שיש לנהל בנושא ההפתעה / התרעה .
|
|