|
|
עמוד:35
מנגד , המחקר לא מצא שהיעדר היכרות והבנה אינטימית של החברה , התרבות והפוליטיקה האיראניות יצר בעיה , כיוון שהמומחה הראשי לענייני איראן CIAI דיבר פרסית והכיר את התרבות הפרסית , ושאר המומחים צברו ניסיון בן כמה שנים במחקר על איראן . כאשר גירוויס סיים את מחקרו , משבר בני הערובה עוד לא החל . ככל הידוע הוא גם לא ראיין גורמים בצוות השגרירות בטהראן שכבר הספיקו לחזור לארהיב . ייתכן שזו הייתה הסיבה שבגללה הוא לא ראה בבערות מקצועית גורם מרכזי לכשל המודיעיני . אבל נראה ששורש הכשל בהבנת התהליכים שעברה איראן לפני המהפכה הוא בדיוק האתנוצנטריות ( הנטייה להסתכל על העולם מזווית התרבות של המתבונן ) הזו שיצרה מצב שבו האמריקאים שהיו אמורים לדעת מה קורה ידעו כה מעט על המדינה שבה שירתו ולכן התקשו להבין מה מתרחש . ראש התחנה של n ciA באיראן , שהיה אחד מבני הערובה ונחקר חקירות ארוכות על ידי שוביו , כתב בזיכרונותיו כי יותר משחוקריו נדהמו לגלות כי אינו מדבר את שפת המקום ואינו מכיר את מנהגי איראן , את תרבותה ואת ההיסטוריה שלה - הם נעלבו מכך . איש מצוות H CIA ש \ ז \ צב בשגרירות לא הכיר את איראן טוב ממנו . ככל הידוע , גם מבין יותר מאלף אנשי צוות בשגרירות האמריקאית בטהראן , רק אחד או שניים דיברו פרסית . לא ייפלא על כן שאף כי חיו במדינה ויכלו לראות כמו כל אחד אחר את התהליכים המהפכניים קורמים עור וגידים מול עיניהם , הם לא הבינו מה קורה . ומכיוון שהערכת המודיעין 2 CIA ובשאר גופי המחקר של הקהילה נשענה במידה רבה על דיווחיהם , ברור גם מדוע התובנה ששלטון השאה נמצא בסכנה נקלטה מאוחר כל כך . ההסברים להצלחה הישראלית בהשוואה לכשל האמריקאי מול הכשל האמריקאי בולטת ההצלחה הישראלית . אומנם גם כאן הייתה הערכת חסר של ממדי הסכנה מהשלב שבו נאלץ השאה לעזוב את המדינה , אבל לאורך רוב הדרך הערכת המודיעין שהתגבשה בעיקר בנציגות הישראלית בטהראן וב"מוסד" קלעה למטרה . את ההבדל בין שתי ההערכות ניתן להסביר בשלוש סיבות עיקריות . ראשית , בניגוד למעמדה של ארה"ב באיראן , שהיה רשמי ואיתן , לישראל היו אומנם קשרים אסטרטגיים חשובים עם איראן , ושיתוף הפעולה נמתח לתחומים נוספים , אבל הקשרים האלה היו נסתרים ומותנים במידה רבה בנכונותו וביכולתו של השאה לעמוד בלחצים כדי להמשיך לטפחם . כתוצאה מכך בישראל הייתה קיימת מלכתחילה רגישות רבה למעמדו וליציבות שלטונו של השאה . סביר להניח שהטראומה של הכישלון המודיעיני ב 1973 חידדה עוד יותר רגישות זו . שנית , בניגוד לעמיתיהם האמריקאים , הישראלים למדו היטב את איראן , את מסורותיה , את תרבותה ואת ההיסטוריה שלה . כך למשל , קודם לכניסתם לתפקיד של ראש שלוחת "המוסד" ומזכיר השלוחה באביב 1977 הם למדו במשך חודשיים במכון מיוחד בטהראן את השפה . כך גם אחרים בנציגות . התוצאה הייתה שהם יכלו לדבר ישירות גם עם האיראני ברחוב וגם עם פקידי ממשל שהיו פתוחים יותר לדבר עם נציגים זרים בלשונם הם . חלק מהנציגים הישראלים באיראן - דוגמת מאיר עזרי ששימש שגריר ונולד באיראן , או כמו יעקוב נמרודי , שחי בה הרבה שנים ולמד את תרבותה - יכלו להרגיש את דופק החיים האיראני ממש כבני המקום . נמרודי סיפר שכששמע בסוף 1978 שבמשרדים ממשלתיים הורידו את תמונת השאה הוא הבין שזה קץ המשטה כיוון שבתנאים רגילים מעשה כזה היה מעמיד את מבצעו בסכנת חיים . נראה שההבנה הטובה של המהות האיראנית סייעה לשגריר ולראש שלוחת "המוסד" בגוהראן לגבש הערכה , כבר באמצע , 1977 שהולך ונבנה איום על יציבות המשטר הדגש שהושם על הבנת החברה שבה פעלו לא היה ייחודי רק לישראלים . כל אנשי הקג"ב בטהראן ( למעט נציג המפלגה ) ידעו פרסית , ניזונו מאמצעי התקשורת המקומיים ויכלו להסתדר היטב בצורה עצמאית ברחובות העיר במובן זה ייתכן שדווקא הבורות האמריקאית בנושא הייתה יוצאת הדופן ותרמה יותר מכל לכשל האמריקאי . ולבסוף , היכולת לתקשר עם בני המקום בשפתם ובצורה בלתי פורמלית , לצד נכונותם של יהודים איראנים לסייע לנציגי ישראל גם בתחום מתן האינפורמציה , פתחו בפניהם שערי מידע שלא היו פתוחים לאחרים . כתוצאה מזה עמדה לרשותם אינפורמציה לא רק על הנעשה בטהראן אלא גם על אשר קורה בערים אחרות , ולא רק על אשר קורה בצמרת אלא גם על הלכי הרוח ונטיות הלב של הציבור האיראני . בדיקטטורה שבה מצד אחד התקשורת אינה מדווחת חדשות שאינן נוחות למשטר , ומהצד האחר הולכת וגוברת התסיסה העממית נגדו , מידע כזה הופך להיות בעל חשיבות קריטית . האופן הבלתי פורמלי שבו התבצע תהליך ההערכה הישראלי בטהראן , לצד קשר מתמיד וביקורים שוטפים - ממש עד הרגע האחרון - של גורמי מודיעין ישראליים בכירים באיראן , אפשרו מיצוי נאות של המידע הזמין ללא הליכים ביורוקרטיים מסובכים . לסיכום , ה"בבושקות" במוסקבה וסוחרי השטיחים בבזאר בטהראן יכולים לשמש המעריכים הטובים ביותר של תהליכים מהפכניים שעוברות החברות שלהם . לישראל היו "בבושקות" כאלה באיראן ב . 1978 לאמריקאים לא . נראה שזו הסיבה העיקרית להצלחה הישראלית ולכישלון האמריקאי בחיזוי קריסת משטר השאה . נראה ששורש הכשל בהבנת התהליכים שעברה איראן לפני המהפכה הוא האתנוצנסריות , שיצרה מצב שבו האמריקאים שהיו אמורים לדעת מה קורה ידעו כה מעס על המדינה שבה שירתו ולכן התקשו להבין מה מתרחש
|
|