|
|
עמוד:22
" קצין בדרגת רב סרן , דובר עברית , היה הראשון לחקור אותי . קודם לכן , כשהמתנתי לחקירה שלי , שמעתי את אחד החבריה מהמוצב שלי מסרב להגיד דבר מעבר לשמו , דרגתו והמספר האישי שלו , בדיוק כמו שהפקודות מורות . כבר אז היה ברור לי שמדובר בשטות . למשל , המצרים ביקשו לדעת ממנו מה היו התדרים של מכשירי הקשר זו שאלה בנאלית כי הם הרי ידעו היטב מה היו התדרים , אבל הוא סירב לענות להם , והם מצדם עינו אותו עינויי תופת . " הגיע תורי . אני נכנס פנימה . חדר חשוך עם פנס עליי . הקצין שואל אותי מה תפקידי , ואני חוזר על כך שאני סמל בחיל אספקה . אני יושב על כיסא , ומאחוריי עומדים שניים שמדי פעם הוא מסמן להם והם מכניסים לי מכות . התחילו לשאול אותי על קווי האספקה למוצבים בתעלה . הביאו לי מפה , והוא מתחיל לעבור איתי מוצב מוצב ורוצה שאזהה אותו בשמו . הבנתי שפה יש מבחן של שיתוף פעולה , אז אמרתי לו עזוב אותך , אני אעשה את זה לבד , תן לי עט בבקשה ; הקצין מושיט לי את העט שלו , ואני ממלא בתוך שנייה את שמות כל המוצבים לאורך הקו . הקצין מתווכח איתי על מקום אחד , ואני מתעקש . יכול להיות שהוא רצה לבחון אותי . " אחר כך הוא רוצה שאשרטט לו את המבנה של מפקדת אוגדה . 252 אני מציית ומסביר לו איפה החימוש ואיפה המודיעין . היה לי ברור לגמרי שאני מוסר לו נתונים שאין להם שום חשיבות צבאית , אבל מצד שני אני מרצה את הקצין ועובר את החקירה הראשונה בלי שקיבלתי אפילו מכה אחת . " בחקירות הבאות מתחילים לשאול אותי על קווי האספקה של צהל , איך מחלקים אוכל וממה מורכבת מנת הקרב , היכן מאגרי הדלק וכמה ליטרים נכנסים במכל של טנק . אני שולף תשובות מהראש בלי שהות ובלי זמן לחשוב . הבעיה בחקירות היא שתמיד מתחילים איתך מהתחלה . שוב השם והדרגה וחזרה על כל השאלות שנשאלו בעבר . במצב כזה אתה צריך לזכור כל פרט שאמרת כדי שלא יגלו סתירה . כדי להתגבר על כך הייתי משנן בלילות כל פרט ופרט ונותן בהם סימנים : כך קיבלו הקצינים באוגדה את שמות השכנים שלי במושב לפי סדר הבתים . הם קיבלו ממני תמונה מפורטת ושקרית לחלוטין על מערך האספקה הצה"לי . " הצלב האדום הגיע לביקור , ואז פסקו החקירות , וניכר שינוי לטובה . ידענו שיש משא ומתן לגבי השבויים . התפתחה שגרה של שבי עם מכות ועינויים , אבל דברים שאפשר היה לסבול . יום אחד אמרו לנו שאנחנו משתחררים וקשרו לנו את העיניים . הסיעו אותנו למקום רחוק , ולפי הרעש זיהינו שאנחנו בשדה תעופה , העלו אותנו על מטוס והורידו לנו את כיסויי העיניים . חזרנו הביתה . " על הצלחתו להסתיר את עובדת היותו קצין מודיעין למרות החקירות הרבות והעינויים שעבר זכה אבי ליבנה בציון לשבח מידי קצין מודיעין ראשי . עוד שנים אחר כך שירת ליבנה בסיירת מטכ"ל כשהוא מעביר לחיילים הצעירים סדרות שבי . כיום הוא עדיין משרת במילואים . אחדשלא חזר מוטי בן יצחק היה מש"ק מודיעין שנשלח גם הוא לתגבר את מערך התצפיות הצה"לי בדרום התעלה . מוטי נפל בשבי יחד עם חבריו למוצב 'ליטוף , " והפעם האחרונה שהוא נראה בחיים הייתה בכניסה לכלא עבאסייה . במשך כשנה הוא נחשב לנעדר עד שהוחזרה גופתו בידי המצרים בקילומטר ה . 101 מוטי בן יצחק , בן אסתר ויוסף , נולד בבאר טוביה בסוף מרס . 1954 אביו יוסקה , ניצול שואה ממחנה בוכנוולד , עלה ארצה ב 1945 והגיע עם קבוצת נוער למושב באר טוביה ולימים הקים בה את ביתו ואת משקו . אסתר , אמו של מוטי בת חיפה , קראה לבנה על שם אחיה מרדכי וין שנפל בתש"ח בקרב על שחרור חיפה . מוטי גדל בבאר טוביה ולמד בבית הספר "מבואות" ובתיכון האזורי . בשנה שלפני גיוסו לצה"ל למד במכון למדריכי נוער בבית רוטנברג בחיפה . הוא היה נער שמח , אהוב ובעל ערכים . מגיל צעיר התעניין בנעשה במשק ועזר להוריו ברפת ובשדה , ובכל שנות לימודיו בתיכון הדריך את הילדים ואת הנוער בכפר . חניכיו אהבו אותו , אמרו עליו שהוא מנהיג ויוזם , איש תכנון וביצוע , איש שיודע להשליט משמעת ואת הכול הוא עושה ברוח טובה . תמיד
|
|