|
|
עמוד:11
וגם חיסול פיזי של מנהיגים מקומיים אוהדי הגרמנים ושל סוכנים גרמנים . למנהיגות היהודית בארץ ישראל לא היה כל ניסיון בהקמת רשתות מהסוג הזה . עם זאת , היה לה רצון עז להוכיח לבריטים כי בחורי היישוב ראויים לאמון . החיפזון בהקמת הרשת גרם כנראה לכישלונותיה הראשונים וגם לבאים אחריהם . כרטיס הכניסה ליחידה היה ידיעת הלשון הערבית וחזות מזרחית . רוב המגויסים היו צעירים יהודים שנולדו בסוריה , אך הסתבר שלביצוע התפקיד לא היה די בעובדה זו . התוצאות שהתקבלו לא הצדיקו את ההשקעה ( הדלה לכשעצמה . ( היה ברור שיש למצוא דרך להקמת גוף חלופי . בשלב הזה , בתחילת , 1942 בהשראת יגאל אלון , הוחלט על פתיחת קורס שאליו התקבלו מועמדים שנבחרו על פי קריטריונים אישיותיים ולאו דווקא לשוניים או חזותיים . נפתחו שני קורסים . חלק מההכשרה התקיים כאמור בבית אורן , שם נערכו קורסים רבים של ההגנה . לקורסים הללו גייס אלון באופן אישי את סמעאן , שעלה מעיראק ב 1933 והיה מורה אהוד לערבית בבתי ספר בצפון . הקורסים נועדו להעניק לחניכים ידע כללי לגבי יעדי הריגול , דרכי הפעולה , השימוש במכשירי קשר , אימון בחבלה , טכניקות לשמירת סודיות , דרכי התנהגות וקשר בשטח אויב וכר . במקביל לימדו את החניכים הסתערבות , כלומר : כיצד לחיות כערבי בסביבה ערבית . לאור הכישלונות הראשונים התברר עד כמה הנושא הזה הוא קריטי להצלחת המשימה . הוא חייב את הכרת הדת המוסלמית לפלגיה , המנהגים השונים , נוסחי התפילה המקובלים , הכרת המנגינות ותנועות הגוף , הפתגמים , צורת האכילה , היחס לזקן ולאישה , לנכבד ולאביון . ההסתערבות לא נתפשה עוד כהתחפשות לערבי , אלא כהכרה , ובעיקר הפנמה , של תרבות חיים שלמה . יגאל אלון פיקד על "המחלקה הסורית" כשנה , עד שהודח על ידי הבריטים לאור עמדותיו העצמאיות בכל הנוגע למטרות שהוטלו על הבחורים . לאלון היה חשוב לעסוק בנושאים המעניינים את היישוב , בעוד שהבריטים ראו את התמונה הכללית של האזור . המחלקה לא הייתה הצלחה גדולה . יגאל אלון הטיל את האחריות לכישלון על הבריטים , והם פיטרו אותו ב , 1943 לאחר הסרת האיום של כיבוש הארץ על ידי הוורמאכט . " השחר" - הנערצת בפלמ '' ח יחידת המסתערבים של הפלמ"ח , "השחר , " הייתה תולדת הניסיון שהצטבר במחלקה הסורית . " היא הופעלה רק לטובת מטרות שהוגדרו על ידי הנהגת היישוב . המסתערבים המנוסים בפעולות חשאיות , שהתאמנו במחנות הפלמ"ח , עוררו את הערצת הפלמ"חניקים הצעירים . חיים חפר הודה כי המילים הערביות הרבות חביבי , אהלן , מעלש וכו י - נכנסו לסלנג הפלמ"חאי דרך ההווי שהתפתח סביב המדורות של המסתערבים . עלילותיהם , סיפוריהם והתנהגותם שלהבו את דמיונם של בני הנוער העירוניים במחנות האימונים הכשרת הלוחם נמשכה כשנה . יגאל אלון , שכבר היה אז מפקד הפלמ"רו , טיפח את היחידה . על פי עדותו של יעקב נמרודי , שהיה קמ"ן היחידה , אלון היה זה שהפעיל אותה והרבה לבקר בה . למפקד היחידה התמנה תחילה ירוחם כהן . אחר כך פיקדו עליה דני אגמון ושמריה גוטמן , ארכיאולוג , איש קיבוץ נען . קצין המבצעים היה פרץ גורדון . יחידת "השחר " התקיימה שבע שנים , מ 1943 עד . 1950 קיומה לווה בלא מעט קשיים פנימיים ומלחמות יהודים . היא מנתה כ 50 לוחמים . לפחות שישה נפלו במילוי תפקידם בארצות ערב . ככל הידוע רק שניים הובאו לקבר ישראל . שלל המודיעין ששלחו והביאו הלוחמים שלא נתפסו תרם רבות למוכנות היישוב , בעיקר למלחמת העצמאות . ב 1950 פורקה יחידת "השחר" בהוראת ראש אמץ בנימין גבלי , לאחר מריבה מתמשכת בינו לבין המסתערבים . הם לא היו מוכנים לקבל את מרותו באופן שבו הבין פירושה של מרות . הפירוק היה בסגנון "מהיום למחר . " רבים הלכו הביתה ממורמרים . עם זאת , חלקם נקלטו במערכת החשאית החדשה של חיל המודיעין , שהתבססה אז בעיקר על מודיעין היומינט . " קיסריה" - מצסרפת ל "מוסד '' בשלב הבא קמה יחידה , 131 שהפעילה לוחמים בארצות יעד . אלא שהיא הפרה - לפחות במקרה אחד - כלל שנקבע עוד על ידי יגאל אלון , ולפיו אין מפעילים יהודים מקומיים . בעקבות פרשת "עסק הביש" במצרים פורקה למעשה היחידה ב 1955 על ידי מימ ראש אמץ יובל נאמן וראש אמץ הבא אחריו , יהושפט הרכבי . באותה שנה היא הוקמה מחדש בפיקודם של יוסי הראל ( המבורגר , ( מפקד "אקסודוס , " וסגנו יוסקה יריב . כך קמה היחידה המבצעית של אמץ , שכינויה היה יחידה . 188 ב 1963 הצטרפה היחידה ל"מוסד . " כינויה מאז : "קיסריה . " את השם העניק לה יוסקה יריב , שהחליף בפיקוד את יוסי הראל . ההשערה היא שיריב , מפקד הגדוד השמיני של הפלמ"ח במלחמת העצמאות , אשר היה תקופה מסוימת מפקד הפלוגה הימית של הפלמ"ח ( פל"ים , ( העניק ליחידה את שמה בהשראת שמו של בסיס האם לאימונים ולפעילות הפל"ים - שדות ים , קיסריה . הגריסים נזקקו לרשת שתסייע להם בתחום המודיעין ולוחמת ההתנגדות האזרחית בלבנון ובסוריה . למנהיגות היהודית בארץ ישראל לא היה כל ניסיון בהקמת רשתות מהסוג הזה . עם זאת , היה לה רצון עז להוכיח לבריטים כי בחורי היישוב ראויים לאמון
|
|