|
|
עמוד:33
המדינה והחל לעבוד כקצין מודיעין באזור המשולש הצפוני . לקראת נישואיו עם מירה הוא סיים ללמוד ראיית חשבון . לאחר מלחמת ששת הימים הוא השתתף בהקמת המרחב ביהודה ושומרון . ב 1971 עבר יצחק לאשקלון , אל המרחב הדרומי . ב 1973 מונה לעמוד בראש המרחב בירושלים השולט על אזור אירש וניהל אותו כחמש שנים . ב 1978 מונה יצחק לעמוד בראש מערך האבטחה בצפון אמריקה . ב 1994 הוא התבקש לשמש מבקר הפנים ביחידתו . בתפקיד זה פעל במשך ארבע שנים אינטנסיביות , ובמרכזן עמדה פרשת רצח ראש הממשלה רבין . יצחק היה שותף לשיקום יחידתו בשנים ההן וזכה לראות שירות ביטחון חזק וגדול מזה שהכיר , עם מספר רב יותר של משימות ונושאים לטיפול . יצחק עבד מדי יום עד גיל , 69 וגם שנים אחר כך , והוא נשאר זקוף עם ראש מורם עד יומו האחרון . ליצחק היו מעריצים רבים בקרב חבריו ליחידה . יצחק אף היה פעיל מאוד במל"מ ונבחר לשרת כחבר ועדת הביקורת בעמותה . יצחק נפטר בשנתו ה . 80 יחד עם מירה אשתו גידל שלושה ילדים : גד , דן ודינה . היה סב אוהב לששת נכדיו . - רונלי , ליעד , הדר , לירון , אמיר ושירה . נסים בן אור בן עלתה ואברהם נולד : כ"א בטבת תרפ"ג 9 / 1 / 1923 נפטר . כ"ג באב תשס"ט 13 / 8 / 2009 בקיץ 2009 הלך מאיתנו נסים . הוא היה מדור המייסדים של היחידה שבה היה מעורב כל חייו בפעילות ביטחונית הן בעיר הולדתו בעיראק והן בישראל . הוא שימש בבגדד מפקד אזור מטעם "השורה" " ההגנה . " היות שהשליח בן צור , שידע ערבית , התחלף עם שליח חדש שלא ידע את השפה , קיבל נסים שיעורים מרוכזים בשפה העברית כדי לעבוד עם השליח החדש . מצעירותו עסק בצילום בבגדד . לנסים ולאחיו היו אולפן ומעבדת צילום , שבהם העסיקו כמה עובדים ארמנים . נוסף על פעילותו העסקית פעל כמרכז תא "השורה" ארגון ההגנה היהודי בעיראק - במחתרת . ב 1949 עלו השלטונות העיראקיים על עקבותיו , והוא הוברח לכרכוך ומשם עשה דרכו ברגל ועל חמורים מזרחה , מהלך ארבעה ימים דרך ההרים לעבר איראן . אחרי תלאות רבות הגיע לטהראן ומשם בטיסה ארצה . עם עלייתו ארצה בדצמבר 1949 התיישב בקיבוץ נווה אור וכעבור שבועיים התגייס לשירות חובה בצה"ל . עם גיוסו ביקש לעסוק בצילום , תחום שהכיר , ונשלח ליחידה ש"מ , 8 שם הוצב במעבדת הצילום המרכזית . מתוך הצורך במדריכי צילום דוברי ערבית הועבר נסים בתוך זמן קצר אל חוליית ההדרכה , שם שירת 14 שנים . באמצע שנות ה 50 התמנה למפקד חוליית ההדרכה ובתפקיד זה החזיק עד , 1964 אז הושאל ל "מוסד" להקים ולנהל מעבדת צילום עד צאתו לגמלאות . לנסים היה יחס חם ואוהב למשפחתו ובמיוחד - לשלוש בנותיו , זאת למרות הכינוי שהדביקו לו חבריו - "אבו אל בנאת . " הוא אהב לצאת עם משפחתו לטיולים , במיוחד למקומות לא מוכרים , דבר שהיה גובוע באופיו ההרפתקני והסקרן . הוא אהב לצאת לטיול לכיוון לא מוגדר , ללא עזרת מפה , וכך לגלות מקומות חדשים ומעניינים . באחד הטיולים הללו , בזמן שהמשפחה הייתה בשליחות באיראן , הגיעו לכפר שתושביו היו דוברי ארמית . מאחר שארמית ועברית הן מאותו מוצא לשוני , ניהלה המשפחה שיחה עם תושבי הכפר וגילתה ביניהם יהודים שהביעו רצון לעלות לישראל . תחביבו העיקרי של נסים היה צילום . הוא נהג לצלם את בגי משפחתו ואת חוויותיהם בטיולים . בביתו נותר אוסף צילום גדול ומפואר . הוא היה ידוע בחוש ההומור שלו , באהבתו להצחיק ולספר בדיחות . כל מכריו ידעו שהוא מקור של בדיחות ואפילו כמה שבועות לפני פטירתו , עת באו לבקרו חברים שעבדו איתו 40 שנים קודם לכן , הם ציטטו בדיחות שסיפר באותן שנים . עם לכתו התקשרו רבים למשפחה וסיפרו על יחסו החם לבריות ועל חוש ההומור המפורסם שלו . יהי זכרו ברוך !
|
|