|
|
עמוד:4
יהודים פוקחים עין על יהודים המעקב המודיעיני של שב"כ על יהודים כיצד נראים הדברים מבפנים ומבחוץ הנחה : אפרים לפיד כתבה : לימור קליפה רב-שיח בהשתתפות כרמי גילון , הרב אבי גיסר , עופר דקל , יצחק דר , פרופ' ידידיה שטרן פיקוח מודיעין על יהודים קיים מאז קמה מדינת ישראל . בטרם קמה המדינה אספו מחלקות המודיעין של המחתרות היהודיות מידע זו על זו והשתמשו בו לפי הצורך ואף העבירו את חלקו לבריטים . איסוף מודיעין על יהודים אמנם המשיך להיות חלק משירות הביטחון לאחר קום המדינה , אולם מוקד איסוף המודיעין בארץ כוון בעיקר כלפי היריב - הערבים , והמחלקה היהודית בשב"כ הייתה מוצנעת . שאלת איסוף מודיעין על יהודים מעלה דילמות אתיות ומוסריות , ובראשן - ניצול מנגנוני הביטחון המקצועיים בידי גורמים פוליטיים לצרכים פוליטיים . השב"כ סיגל לעצמו מערכת כלים וריסונים עצמיים מפותחת ביותר בכל הנוגע לאיסוף מידע ולפיקוח על יהודים . בשנים האחרונות , משנרצח ראש הממשלה המנוח יצחק רבין , עלה לכותרות נושא איסוף מודיעין על יהודים . כעת , עם ההתנתקות מרצועת עזה והאירועים במהלכה , שוב פורץ הוויכוח על הנושא בעוזו . מימי המחתרות ועד ההתנתקות פיקוח מודיעיני על יהודים פועל זה שנים רבות בצורות מצורות שונות . כרמי גילון " : השב"כ עקב במשך שנים אחר גורמים קיצוניים במגזר היהודי מימין ומשמאל , בראייה של מניעת חתרנות מדינית או אפשרות של טרור כנגד ערבים בישראל ובשטחים . בימי איסר הראל , שהיה הממונה על שירות הביטחון בחמש השנים הראשונות למדינה , נתן הלך רוחו של ראש הממשלה בן גוריון ( בלי 'חרות' ו'מק"י ( ' לגיטימציה לטפל גם בגורמים פוליטיים . כך למשל , הוגדרה מפ"ם כסיכון ביטחוני על רקע קשריה המובהקים עם ברית-המועצות . כשנתמנה עמוס מנור לראש שב"כ ב , 1953- הוא 'חתך' מדיניות זו באחת . עד למלחמת ששת הימים הוגדרה המפלגה הקומוניסטיתערבים ויהודים - סיכון ביטחוני וממילא גם כל הפלגים הקיצוניים יותר ( שי"ח , מצפן ודומיהם ) היו נתונים למעקב . מאז 1967 לא הוטלו על שב"כ מגבלות ( זולת החוק כמובן ) בפעילות במגזר הערבי , ואילו בתחום היהודי תמיד נקבעו גבולות מעת לעת בתוך השירות עצמו . את המגבלות פירש מטה השירות - בראשות ראש השב"כ - בראייה ממלכתית צרופה , בלי כל השקפת עולם פוליטית אישית . ראשי הממשלה אחרי בן גוריון לא רצו להנחות בשום אופן את שב"כ בעניין יעדים ומטרות בתחום היהודי . המחלקה היהודית בשב"כ הייתה ממודרת מאוד , ואף בתוך השירות רק יחידים ידעו על פעילותה . היו מצבים שהיא פעלה בשטח ב'כיסוי' גם כלפי גורמי שב"כ אחרים שפעלו באותו מקום . המעקב אחר יהודים בשב"כ נעשה באמצעים מגוונים : הפעלת סוכנים , סיגינט , ייזום מבצעים . ב , 1977- עם עליית הליכוד לשלטון , סבר ראש השב"כ אברהם אחיטוב שיש מקום לשנות את המדיניות כלפי תומכי התנחלויות ( למשל , לא לטפל במתנחלים במאחזים בלתי חוקיים , ( אך מהר מאוד חזרו הדברים למסגרת החלטות השב"כ הרגילות במגזר היהודי . חריג בעניין זה היה ב , 1983- משנרצח אמיל גרינצוייג . ראש הממשלה מנחם בגין נתן לראש השב"כ אברהם שלום הנחיה אופרטיבית לעשות 'כל מאמץ למצוא את הרוצח , כי זה עלול להביא לידי מלחמת אחים . ' רצח גרינצוייג היה 'קו פרשת המים' של השב"כ בטיפול במגזר היהודי . מאז , תוגברו מאוד החדירה והיקף הפריסה הסיכולית והמבצעית לתחום היהודי . " קיום השב"כ - סכנה לדמוקרטיה ? הרב אבי גיסר " : מהעולם שלי אני יכול לספק סוג של מבט זהיר מאוד . מצד אחד אני מצפה להצלחת השב"כ בכל התחומים שהוא עובד בהם , ומצד אחר אני רוצה להיות סמוך ובטוח שהשב"כ ער לסכנת התפקוד שלו , בדיוק באותם תחומים אחרים שבהם אין שום כוח אחר במדינה שיכול לעצור אותו . שב"כ מעצם הגדרתו הוא סכנה לדמוקרטיה , אך הדמוקרטיה צריכה להתגונן כמו כל חברה אחרת ולתת פתרונות לסכנות ביטחוניות . הסכנה נובעת מהעובדה שהכוח הזה מופעל בידי גורם פוליטי , ואפשר שהוא נתון למגמה , להשפעה , לאמירה , בכיוונים פוליטיים . כרמי גילון " : השב"כ עקב במשך שנים אחר גורמים קיצוניים במגזר היהודי מימין ומשמאל"
|
|