|
|
עמוד:27
בגבול סיני-ארץ-ישראל ( סיני , כחלק ממצרים , נוהלה בידי מנהל בריטי . ( עם פרוץ המלחמה והצטרפותה הבלתי צפויה של איסטנבול לגרמניה ולאוסטרו-הונגריה , בסוף שנת , 1914 עזבו הקונסולים , והגבולות נסגרו ביתר שאת . דווקא בשעה שהבריטים במצרים החלו לחשוש מהתקפה על תעלת סואץ ומפלישה עות'מאנית למצרים , הם נותרו עיוורים למתרחש בצד האחר . לפיכך הציבו בראש הצי"ח דרישה למידע התרעתי על המתרחש בסוריה ובארץ-ישראל לקראת הפלישה האפשרית דרך סיני . בראש ובראשונה ביקשו לדעת על הגעת תגבורות ותנועות צבאיות דרומה לעבר הגבול . המודיעין הבריטי במזרח התיכון , שנוהל מקהיר , חיפש פתרונות בכמה כיוונים : א . הקמת מערך התרעה טקטי באמצעות גיוס בלתי סלקטיבי של סוכני גבול בדוויים , שיחצו מסיני לדרום ארץ-ישראל ויאספו מידע התרעתי על ההכנות הטורקיות . אלא שעד מהרה נתגלו רבים מהסוכנים כמצטיינים בהמצאת ידיעות וכבעלי כישרון מופלא להגזמה . כמו כן הוחל בהטסת מטוסים לתצפית שנשלחו לסייר מעל חולות סיני , אולם בשל מגבלותיהם הטכניות לא הרחיקו מעבר לטווח של כ40- ק"מ מזרחה מקו תעלת סואץ . ב . הקמת מערך התרעה אסטרטגי לכיסוי צפון ארץ-ישראל , סוריה ודרום-מזרח אנטוליה , ודיווח על תנועת תגבורות מוקדם ככל האפשר . בניית המערך התאפשרה בזכות קו החוף הארוך במזרח הים התיכון ואניות שהפעילו אמצעי איסוף . אמצעי אחד היו מטוסי ים , כזרוע סיור וצילום ארוכת טווח . הם הובלו באנייה אל מול הנקודה המבוקשת , מעזה בדרום ועד אלכסנדריה בצפון , הורדו לים ומשם המריאו מזרחה לסיור ראייה ( ומאוחר יותר לצילום ) עמוק לתוך היבשה . אז חזרו ונחתו ליד האנייה ונאספו אליה . אמצעי אחר היו הסוכנים המונחתים , שחברי ניל"י נמנו עמם , במסגרת ארגון מודיעין מיוחד שהוקם לצורך זה . סוכנים מונחתים דרך הים חוץ מחברי ניל"י היו כמעט כל הסוכנים המונחתים ערבים מוסלמים , דרוזים ונוצרים ( ארמנים ומרונים ) מתושבי האזור , בני 19 עד 70 שנים . הם פעלו בדרכים מגוונות , החל בסוכני יעד שירדו לחוף והשתקעו מחדש במקום מגוריהם הקודם או בצומתי מפתח , עבור לסיירים שהסתובבו בשטח ונאספו מהחוף אחרי שליקטו מידע , וכלה בבלדרים שנפגשו עם סוכני היעד וחזרו באותו הלילה או בליל המחרת לספינת האם עם הידיעות העדכניות . שיטת הפעלת הסוכן המונחת הייתה להובילו באנייה אל מול נקודת ההחפה , שם היא הטילה עוגן במרחק כמה ק"מ מהחוף . הסוכן הורד לסירת מנוע שהפליגה עד לטווח שמיעה מהחוף , הועבר לסירת משוטים שמלחיה חתרו עד לחוף והנחיתוהו שם , ולחלופין ירד למים כמה מאות מטרים מהחוף וסיים דרכו בשחייה . דרך החזרה הייתה דומה . אבן הנגף העיקרית הייתה התלות המוחלטת במצב הים ההפכפך הרבה נחיתות , מפגשים ומבצעי איסוף של סוכנים מהחוף נדחו או בוטלו כליל בשל מזג אוויר ותנאי הים . אולם לשיטה זו לא נמצאו חלופות , ועם כל היותה בלתי אמינה , בלתי בטוחה ואטית , בכל זאת נשארה הדרך המקובלת להחדיר סוכנים לצפון הארץ עד לסוף המלחמה . זו הייתה ניל"י שיזמה את הקמת הקשר עם המודיעין הבריטי במצרים במחצית השנייה של . 1915 אחרי שנדחה שליחה הראשון מחשש שמדובר ב"משחק כפול" של המודיעין הגרמני-עות'מאני , הצליח השני , אבשלום פיינברג , לשכנע שמדובר בהתנדבות אמיתית . נקבעו דרכי התקשרות דרך הים ואבשלום אף הוחזר בספינת מודיעין לארץ . אולם בשל בעיות תקשורת , ההפעלה המבצעית של הרשת לא קרמה עור וגידים אלא בתחילת . 1917 היחיד שהביא עד אז תועלת מודיעינית היה מייסד הרשת ומנהיגה , אהרון אהרונסון , אגרונום בעל שם עולמי . הוא הצליח לצאת מהארץ והגיע ללונדון ומשם לקהיר , בעוד הוא תורם ממטען הידע הגדול שלו ומשכנע את מפעיליו בערכיותה הפוטנציאלית של הרשת , שהבריטים אף כינוה על שמו - ארגון . A במחצית השנייה של 1916 חל מהפך בחזית . נשתנתה תפיסת הלחימה הקודמת , שדגלה במגננה לאורך תעלת סואץ . הבריטים החלו מתקדמים מזרחה , ובתחילת 1917 הגיעו לגבולה של ארץ-ישראל . השינוי המערכתי חייב את מערך מודיעין האנוש הבריטי להתארגן מחדש . כמעט כל תשתית סוכני השדה חוסלה בידי המודיעין המסכל העות'מאני , סוכני העומק היו מעטים והרשת שהחלו להעריכה כבעלת פוטנציאל טוב - ניל"י - נותרה מנותקת מגע . דווקא בתקופה זו התעורר הצורך במידע עדכני , מכיוון שבפתח עמדה ההתקפה על קו ההגנה העות'מאני במרחב עזה וחדירה לארץ-ישראל . לכן פתחו הבריטים במאמץ איסופי מיוחד , ובפברואר , 1917 לאחר 15 חודשי ניתוק יזמו את חידוש הקשר הימי עם תחנת הניסיונות החקלאיים בעתלית , ששימשה מרכז הפעילות בארץ . תחנת הניסיונות החקלאיים בעתלית שימשה מרכז פעילות הרשת בארץ
|
|