|
עמוד:37
שולחיו של שמעון , שהכשירו אותו להקים תחנת אלחוט בדמשק , לא ידעו אפילו כיצד נראית דמשק . בדמשק חש שמעון מדי יום ביומו את חוסר הוודאות ואת חוסר יציבות הקרקע מתחת לרגליו . לא אחת מצא עצמו במצבי סכנה של ממש ורק בזכות קור רוחו ותושייתו נחלץ מהם . דרך אגב , שמעון נהג להמעיט בדברים ולומר ש"לא התגייס לפלמ"ח על מנת לשמש מרגל , אלא שהיה צורך באנשים ששלטו בשפה הערבית ולכן הועבר ליחידת 'השחר , ' ומכאן הדברים התגלגלו הלאה . " באפריל 1950 חזר שמעון ארצה בספינת חיל הים עם חבריו יצחק שושן וחבקוק כהן . אחד הקטעים המרגשים בסיפורו על תקופת דמשק נוגע לחזרתו לארץ ופגישתו עם אמו . בפגישה זו , סיפר שמעון , שוחח עם אמו בערבית ותוך כדי דיבור פלט מילה כלשהי בלהג הערבי הסורי . אמו מיד אמרה לו "בני , היית בדמשק , " והמשיכה הלאה . להתחיל מחדש עם חזרתו מסוריה השתלב שמעון , כמו חבריו האחרים במחלקת 'השחר , ' באגף המודיעין של צה"ל . הוא הוצב במודיעין - 10 יחידת הקת"ם - ובה שימש מפעיל סוכנים מיומן . בחזרתם ארצה לא זכו שמעון וחבריו להכרה ולהערכה שהיו ראויים להן . יעקב נמרודי , שפעל באותם ימים במטה המסתערבים , כתב בספרו "מסע חיי " : " בשנת 1950 פורקה יחידת 'השחר . ' פירוק היחידה היה כה מהיר ועגום , עד שלא הספקנו אפילו לערוך מסיבת סיום . הלוחמים שבו ארצה בקול ענות חלושה . במקום קבלת פנים של גיבורים , נתקלו בהתעלמות מוחלטת . " בהמשך מביא נמרודי דברים שאמר בזמנו ראש אמ"ן אלוף אהרן יריב ז"ל " : אף שמדינת ישראל קיימת זמן רב , אין השירותים ( אמ"ן ' , מוסד' ושב"כ ) מסוגלים לבצע את מה שעשו בחורי 'השחר' מבחינת היכולת , הכושר והפוטנציאל שהיה גנוז ביחידת המסתערבים . " עם זאת לא נפלה רוחו של שמעון . להפך - עתה ראה עצמו כחייל , התעקש לצאת לקורס קצינים וחזר ליחידת הקת"ם כקצין וכמפקד . בתקופה זו נישא שמעון לאשתו יהודית ( אודיקה , ( חברתו מתקופת הפלמ"ח ואם שלוש בנותיו אורלי , יעל ונעמי . אף שמילא תפקידים חשאיים ומורכבים ולפיכך נאלץ להיעדר מהבית ימים רבים , הצליח שמעון לבנות קן משפחתי חם ומיוחד . מערכת יחסיו המופלאה עם אשתו והבנות נודעה והורגשה בכל מקום ובכל שעה . אגב המשפחה , שמעון ידע להפריד הפרדה מוחלטת וחכמה בין עבודתו ובין הבית . אשתו אודיקה עוד ידעה את המעט ההכרחי ואולם הבנות לא ידעו דבר . רק עם מותו נחשפה בפניהן פרשת חייו האמיצה והמרתקת של אביהן . חבר המשפחה ז'ק צביה , ששימש בתקופה זו גם מפקדו של שמעון במסגרת שליחותו מטעם 'המוסד' בחו"ל , סיפר על ייחודיותו הגדולה של שמעון בזכות מגוון התכונות המיוחד שניחן בו : איש רעים להתרועע , מקצוען בתחום השפה הערבית ומנהגי הערבים , ידען ולמדן בכל תחומי החיים , בעל חוש טכני מפותח , מהיר תפיסה , בעל שיקול דעת ואומץ לב , איש שיש בו חוכמה עם מעשים . בהספידו את שמעון סיפר צביה על תקופת לימודיו באוניברסיטה העברית " : עמיתיך באוניברסיטה , שגילו את כישוריך , ביקשו שתמשיך באקדמיה , במדעי המזרח , אך אתה איש עבודת השדה והמעש בחרת להקנות את הידע שלך בשפה הערבית , בתרבות ובהלכות החיים , לעשרות ומאות של אנשי כוחות הביטחון וקהילת המודיעין , אנשי ' המוסד' ושירות הביטחון הכללי והסיירות המיוחדות . " אף שתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית הייתה קצרה יחסית , זכו ידענותו ויכולתו המחקרית של שמעון להערכה רבה . בכירי המרצים בתחום השפה הערבית והמזרח הפצירו בשמעון לשווא להמשיך את לימודיו באוניברסיטה . שנים רבות המשיכו מרצים אלה לבקש את חוות דעתו על עבודות אקדמיות שונות שכתבו . המורה הנערץ את 35 שנות חייו האחרונות ייחד שמעון חורש לעבודה באולפן לערבית של שב"כ , ובו שימש מורה , מחנך ומנהל . בשנים אלה עסק נמרצות בהנחלת השפה הערבית והתרבות הערבית לתלמידיו , אנשי המגזר הערבי . הוא ראה בכך שמעון , אין לך מושג איזה אוצר השארת למדינת ישראל , איזה נכס היית למערכת הביטחון , איזו תרומה אדירה שתלת בנו אנשי השירות שמעון חורש , אשתו יהודית ושתיים מבנותיהם
|
|