|
|
עמוד:21
מזור לתחלואים החברתיים והתנפצותה אל חוף המציאות האפורה - כל אלה יצרו כלפיו ספקנות וציניות ציבורית , בעיקר בקרב הדור הצעיר . סקרים עדכניים מלמדים על אי-קיום או קיום חלקי בלבד של מצוות הדת על ידי התושבים ועל הדרת רגליהם מהמסגדים . מנגד , תופעות של אימוץ דפוסים תרבותיים מערביים צוברות תאוצה . חלק ניכר מאנשי הדת באיראן מודע ורגיש למעמדו החברתי המידרדר , ואפשר שיש במגמה זו כדי לקרב את חלקם לגילויי פרגמטיזם ורוח סובלנית , מתוך ניסיון לבנות גשרים אל לב האוכלוסייה . לצד נטייתם האמורה של רבים להתרחק ממעורבות פוליטית , שתציירם בעיני המאמינים כעושי דברו של המשטר , ניכרת גמישות רעיונית ומתינות גם בפסקי הלכה מהשנים האחרונות בסוגיות חברה ותרבות , כגון הרגלי המין והחיזור של בני הנוער ודילמות מוסריות שיוצרת התפתחות הטכנולוגיה . רבע מאה של מהפכה אסלאמית מסמנת אפוא תמונה אבסורדית שבה לכוד הממסד הדתי באיראן : מצד אחד , אנשי הדת שבשלטון חולשים על מוקדי עוצמה שאין להם תקדים , המאיימים והמסכלים אופוזיציה לשלטונם . מצד אחר , חרף הפיתויים והנוחיות שברכישת תואר דתי , מספר אנשי הדת באיראן לא גדל באופן משמעותי בשנות המהפכה , ונראה כי מעולם לא הייתה תדמיתה הציבורית של הדת כה ירודה , בעת שהקשר האינטימי והכבוד שרחשו המאמינים לחכמי הדת התחלפו ברגשות ספקנות , חוסר סובלנות , ציניות וייאוש . כמו להעצים את הסתירה , איראן היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה מתקיימות הפגנות-ענק בעד דמוקרטיזציה ונגד "רודנות הדת , " ובמידה רבה , האזרח האיראני מקיים אורח חיים חילוני יותר מבכל מדינה מוסלמית אחרת באזור . במאות השנים האחרונות היטיבו אנשי הדת להתבונן מן הצד במתרחש ולשרטט בפני החברה את הראוי בדמות אידאלים נשגבים , בעת ביקורת על המצוי ( שייצגו השלטונות השונים . ( ביום שחלק מאנשי הדת רתם לעצמו את רסן השלטון בשם האל , החל הממסד הדתי , כמייצג קולקטיבי , לשאת באחריות למציאות מורכבת ועכורה , שכמובן לא אפשרה התנהלות אידאולוגית גרדא . הפער בין המציאות הקשה שמחייבת ראליזם , לבין חזון אוטופי ופתרונות טוטליים שמבטיחים אנשי הדת - הפער רק מחדד בעיני רוב הציבור את הגיחוך שבסיטואציה המהפכנית ומעורר ציניות ובוז כלפי "פוליטיקאים תאווי שררה" באצטלה דתית . תחושות אלה מחייבות את המשטר הדתי לנהל מנגנוני פיקוח , ריסון ודיכוי , שבתורם רק מגבירים את מורת הרוח כלפיו . זהו אפוא מעין מעגל סגור המוסיף להזין את עצמו . תוחלתו של הממסד הדתי לשוב ולרכוש את לב ההמון טמונה , להבנתי , במידה רבה ביכולתו להשתחרר מעול השלטון ולשוב לכהן כ"מצפן מוסרי" לחברה . אמנם אין מקום לצפות שאנשי הדת שבשלטון יוותרו עליו מרצונם , אך נראה כי הבנה מסוימת באשר למעמדם המעורער חלחלה לאחרונה בקרבם , בעודם נסוגים קמעה מקדמת הבמה הפוליטית ומפקידים נאמנים צעירים ונטולי תואר דתי לנהל מטעמם את המדינה ( יעיד על כך מבט חטוף בתוצאות הבחירות לפרלמנט בפברואר . ( 2004 מגמה זו , גם אם מבוקרת וזהירה , עשויה בטווח הארוך לעורר זליגה של העוצמה הפוליטית למוקדים שאינם סרים לחלוטין למרות אנשי הדת הפוליטיים , ולצבוע ביתר מתינות ופרגמטיזם את אופיו הכולל של המשטר . לימים , ייתכן שדווקא הנשיא הרפורמיסטי ח'אתמי יתברר בעיני השמרנים כפתרון אידאלי : לכאורה , הוא מייצג את רצון העם הדורש שינוי , אך בפועל נכנע לתכתיבים ולא מעוניין לזעזע את אושיות המהפכה . בתוך כך , אפשר שדווקא התרגשות אירוע חיצוני ( כגון השלכות מהזירה הפוליטית המתגבשת בעיראק ומעמד השיעים בתוכה ) ילבה את ההסתייגות הקיימת כלפי המשטר מבית ויזרז את השינוי . מאז כינונו נאבק המשטר האסלאמי על שרידותו - מבית ומחוץ - ברמת חריפות משתנה . הנחת יסוד גורסת כי חריגה לא זהירה מערכי יסוד מהפכניים והרחבת החופש הפוליטי יקרבו פשיטת רגל אידאולוגית . מצד אחר , היצמדות עיוורת לאידאולוגיה עלולה לזמן למשטר פשיטת רגל כלכלית או אף מהלומה צבאית מבחוץ . בסקלת אילוצים זו משתדל המשטר האסלאמי לנווט את דרכו . לפי שעה יציבותו מוערכת כאיתנה , בעיקר בזכות כושר הכלה ודיכוי יעילים מספיק של מתנגדים מבית , שימור כמה מוקדי נאמנות באוכלוסייה ונכונות לגלות פרגמטיזם מעת לעת . כשם שהממסד הדתי הוא "עמוד השדרה" של המהפכה , כך הוא בעת ובעונה אחת "נקודת שבירתה . " זאת משום שכפי שמרוכזת בו מרב העוצמה , נטועים בו זרעי הפוטנציאל לשינוי מהותי באיראן . כיום - טעון מחלוקות אידאולוגיות , פוליטיות ואישיות וחוסר אהדה בציבור - נלחם הממסד הדתי על שרידותו בסביבה שבה יישום עקרונות המהפכה וההתלהבות ממנה נתונים בדעיכה מובהקת . מעצם טבעה , כרכה המהפכה האסלאמית את גורלה בזה של הממסד הדתי , אך אין בזאת כדי לקבוע כי קצה התאורטי יימחהו עמה . הדעת נותנת כי דווקא הפרדה כזו או אחרת של דת ממדינה , שתבדיל את אנשי הדת מתפקידי "חול" ביורוקרטיים , היא שתעורר מחדש את הקשר האינטימי בינם לבין המאמינים , ויוקרתם כמורי דרך בעיני האוכלוסייה עשויה לחדש ימיה כקדם . מנהיג המהפכה האסלאמית איתאללה עלי ח'אמנהי
|
|