|
|
עמוד:19
גאוגרפי ומסלולי לימוד משותפים בהוראת אותם מורים או קשרי ידידות ויריבויות מתקופות שונות בחייהם של אנשי הדת . לאופיו והרכבו של הממסד הדתי השפעה ניכרת על הדינמיקה של עיצוב המדיניות וקבלת ההחלטות באיראן כיום , שכן קבוצות לחץ דתיות האוצרות בידיהן עוצמה פוליטית רבה עשויות להכתיב את מדיניות המחנה השמרני השליט ולהשפיע באופן ישיר על המנהיג העליון ( לעתים בהצרת צעדיו . ( תפיסת השלטון בידי ח'מיני והפיכתו לסמכות הפוליטית והדתית היחידה קיזזה את השפעת שאר חכמי הדת באיראן . הניסיון המהפכני פער שסע עמוק בתוככי הממסד הדתי וכפה למעשה מציאות שבה קבוצה מסוימת מאנשי הדת אוחזת ברסן השלטון , בעוד חלק ניכר מהם בוחר להדיר את רגליו מענייני דיומא . באורח טבעי , אנשי הדת שפנו לעסקנות הפוליטית ולניהול המדינה חדלו מלימודיהם ועל כן הם נופלים בבקיאותם הדתית מעמיתיהם שהמשיכו להעמיק דעת . עם זאת , ברי כי האחרונים עומדים חלשים ומשוללי אמצעים מול אנשי הדת הפוליטיים , שמעמדות השררה קובעים למעשה את הסטטוס-קוו במדינה . המצב המהפכני מנציח את כוחה של אליטה שלטת , אך זו מתקשה להוציא מקרבה למדנים ואנשי דת ומשפט בעלי מוניטין שייהנו מהכרה נרחבת כמקורות חיקוי דתיים . עיקר מנהליה הבכירים של המדינה הם אנשי דת המאופיינים בדרגה דתית בינונית , שגם היא על-פי רוב תוצר של מניפולציה פוליטית , כגון העלאה בדרגה הדתית שבאה עקב התפקיד הפוליטי . לא פלא אפוא שאנשי הדת הנושאים במשרות פוליטיות מגלים בדרך כלל נאמנות גבוהה למשטר , וגם אם על-פי רוב דרגתם הדתית אינה גבוהה , הם אוצרים בידם עוצמה שלטונית וכלכלית המאפילה על השפעתם של חכמי הדת הבכירים מהם . גם אם לאחר חצי יובל המהפכה האסלאמית הגדירה עצמה כעובדה קיימת במרחב ולא נשקפת סכנה מיידית ליציבותה , הרי המסד הרעיוני שהיא נשענת עליו אינו מובן מאליו כלל ועיקר , והוא לא קנה לעצמו אחיזה בקונסנסוס . בדומה לשיח הציבורי שמוצג בשנים האחרונות בתקשורת האיראנית , גם בין כותלי מכללות הדת עומדת סוגיית יחסי הדת והמדינה - על השלכותיה מרחיקות הלכת - בחזית הפולמוס . אנשי הדת נתונים בדילמה : מצד אחד , לתחושת רבים , צילה המתארך של התפרצות פנימית מעמיד את זהותם למבחן . במוקד התפרצות זו , אם וכאשר תתחולל , יעמוד להבנתם המתח שבין הדת לבין החברה האזרחית . בתרחיש כזה הם עלולים להיהפך לקורבן עיקרי של זעם ההמון . מצד אחר , במצב הדברים הנוכחי , גם אנשי הדת המתנגדים למשטר העריץ תלויים בו במידה רבה ואף נהנים ממנעמיו . תפיסת עצמם "בסירה אחת" עם המשטר האסלאמי , וחשש בסיסי מכוחו - מונעים עד כה התנגדות אקטיבית רחבה מצדם , כשזו עלולה לאיים גם על מעמדם . הוויכוח על מחשבה דתית אקטיביסטית או שקטה משיק לסוגיה הרגישה של יחס הדת לגבולות החירות ולפלורליזם הרעיוני , ומצטלב עם ציר מרכזי במאבק המחנות באיראן מאז עלייתו של הנשיא מחמד ח'אתמי ב1997- והופעתו של המחנה הרפורמיסטי בנוף הפוליטי " ) האביב של ח'רדאד . ( " כללם המכריע של הזרמים הרעיוניים בממסד הדתי מצמצמים את הפלורליזם למסגרת האסלאמית ואין הם ניאותים להחילו על חוגים השוללים אותה מיסודה . הוויכוח מתנהל אפוא על גבולות חופש הביטוי בתוך האסלאם , ובכלל זה עד כמה ניתן להרחיק לכת במלאכת הפרשנות , האם קיימת רק פרשנות אחת והאם מוצדק לכפותה על המאמינים . את קשת האידאולוגיות הרווחות בקרב אנשי הדת באיראן בנושא יחסי דת ומדינה , ניתן לחלק לפיכך לארבעה זרמים עיקריים : ( א ) המקבלים את שלטון חכם הדת ואת המנהיג ח'אמנהאי כמקור חיקוי ( הנמנים עם הפלג השמרני ) ;( ב ) המקבלים את שלטון חכם הדת אך מסתייגים מהמנהיג ומכישוריו הדתיים ; ( ג ) השואפים לצמצום סמכויות המנהיג והתמקדותו בהשגחה והכוונה מרחוק ( תומכי הפלג הרפורמיסטי המתון ) ;( ד ) השוללים לחלוטין את שלטון חכם הדת ומעורבות הדת במדינה , והרואים בה כפירה באמונה . יודגש כי זרמים אלו מתקיימים בעיקר "על הנייר , " בעוד בפועל , הגבולות ביניהם מטושטשים למדיי . כמעט שאין מסגרות ארגוניות משמעותיות המגדירות אותם , והשתייכות לכאן או לשם נזילה למדיי . אנשי הדת המתנגדים למהפכה האסלאמית נוטים להתלכד סביב מספר מצומצם של מקורות חיקוי בכירים בתוך איראן או מחוץ לה , ושומרים על פרופיל מחאה נמוך , בעיקר בשל מדיניות היד הקשה של המשטר כלפי ביטויי הכפירה בסמכותו . סיבה נוספת לרפיונם היא היעדר קונצפט אידאולוגי מוסכם שילכדם סביבו כאלטרנטיבה ; וממילא , ניכר כי החברה האיראנית יגעה ושבעה ממאבקים פוליטיים הרוויים ברטוריקה דתית מכדי שיסחפוה . כך באופן פרדוקסלי , מעצם קיומו של משטר דתי , ניזוקה גם האופוזיציה הדתית לו . סממן בולט של המהפכה האסלאמית , העשוי לעורר תמיהה , הוא ביכור קבוע של האינטרס הפוליטי על פני החובה הדתית . ביטוי מובהק לתפיסה זו העניק ח'מיני בקובעו ( ינואר ( 1988 כי "שימורה של הרפובליקה האסלאמית הוא חובה אלוהית העולה על כל המצוות האחרות . " המשטר האיראני רואה באנשי הדת מקור לגיטימציה בסיסי ואבן הראשה של המהפכה ומעודד באמצעים כספיים ומנגנוני תעמולה את קיומה של מערכת דתית מסועפת חנות ספרי דת בעיר הקדושה קום
|
|