קתדרה מזרח תיכונית

עמוד:18

קתדרה   מזרח   תיכונית הממסד   הדתי   באיראן   -   בין   דת   פוליטית   לפוליטיקה   דתית סגן   ערן קצין   מודיעין הממסד   הדתי   באיראן   נתפס   באופן   מסורתי   כעמוד   השדרה   האידאולוגי   ומעוז   התמיכה   העיקרי של   המהפכה   האסלאמית .   עם   זאת ,   חצי   יובל   שנים   של   מהפכה   דתית   פגעו   קשות   בעצמאות חכמי   הדת   באיראן   וזיהו   אותם   בעיני   הציבור   עם   פוליטיקה   מאוסה .   כעת   מתמודדים   חכמי   הדת עם   משבר   רעיוני   עמוק ,   תדמית   רצוצה   ואוכלוסייה   ההולכת   ומתנכרת   לפועלם * בבואנו   לסקור   את   האיום   האיראני   על   ישראל   בהווה ,   לצייר קווים   להתפתחותו   בעתיד   ולאתר   סיכונים   מחד   וסיכויים מאידך ,   חשוב   לעמוד   בקפידה   על   גורמי   כוח   ומרכיבים בתהליכי   קבלת   ההחלטות   באיראן ,   הן   ברמת   המשטר   והן בקרב   העם .   גורם   מסורתי   הנוגע   לכלל   החברה   והמשטר הוא   הממסד   הדתי   השיעי ,   שכונן   את   המהפכה   האסלאמית באיראן   ואשר   נעשה   במסגרתה   לגורם   הדומיננטי   בעיצוב אורחות   החיים   במדינה .   הממסד   הדתי   נתפס   כמתווך   בין העם   לבין   המהפכה   וכעמוד   שדרתה ,   בניסיון   בן   חצי   היובל ליישם   את   הגותו   הפוליטית-דתית   של   איתאללה   רוחאללה ח'מיני ,   בהדגשת   עקרון   "שלטון   חכם   הדת " )  " ולאית   פקיה , ( " המפקיד   בידי   חכם   הדת   הבכיר   את   הנהגת   המדינה   והמחייב את   השתתת   חוקיה   על   האסלאם . ח'מיני   הדגיש   את   חוקיות   מסגרת   המשטר   האסלאמי   כיסוד העיקרי   במשנתו .   על   דרך   הפשט ,   מבחינתו ,   הלגיטימציה לקיומו   של   המשטר   הדתי   נובעת   מרצון   האל   וכמוה   כ"מינוי" רשמי   לתפקיד .   זאת   מתוקף   היותם   של   חכמי   הדת   יחידי הסגולה   הבקיאים   בחוקי   האסלאם   והזכאים   לפרשם .   תפיסה זו   מעוררת   אצל   אנשי   הדת   שבשלטון   תחושת   ייחוד   כבעלי מונופול   על   פרשנות   הדת ,   בתוקף   היותם   יורשיהם   של   12 הנביאים   השיעים ,   שלפי   המסורת   נחשבים   לחסינים   מטעות " ) מ ע צו מ ין . ( " להלכה ,   המשטר   המהפכני   גוזר   את   מדיניותו   על   סמך   פרשנות " ) א ג 'ת ה אד ( "   של   ההלכה   האסלאמית   מימי   הנביא   מחמד " ) ש ר יע ה . ( "   עקרון   הפרשנות   מאפשר   לחכמי   הדת   להפעיל שיקול   דעת   רציונלי ,   על-פי   עקרונות   ומתודיקה   לוגיים " ) א צו ל   אלפ ק ה ( "   שפותחו   במאות   השנים   האחרונות   כדי לפסוק   הלכות   בנושאים   שאין   בהם   תשובה   חד-משמעית במקורות   הכתובים   של   הדת .   לא   פעם   הפרשנות   אף   מתרחבת לפרשנות   על   גבי   פרשנות ,   מותאמת   לצורכי   הזמן   והמקום ומוחלת   על   כל   תחומי   החיים  ( כפי   שעוד   יובהר ,   המהפכה האסלאמית   קידשה   לאורך   חצי   היובל   האחרון   פרשנות המבכרת   אינטרסים   פוליטיים   של   הפרשן ,   ולאו   דווקא   את האדיקות   הדתית . ( על   רקע   זה   רואה   המשטר   האיראני   באנשי   הדת   מקור לגיטימציה   בסיסי   ואבן   הראשה   של   המהפכה ,   ומעודד באמצעים   כספיים   ומנגנוני   תעמולה   את   קיומה   של   מערכת דתית   מסועפת   הנטועה   במבנים   החברתיים-פוליטיים במדינה .   המערכת   הדתית   מורכבת   ממאות   אלפי   אנשי   דת במגוון   דרגות ,   מרשת   מכללות   דת   המכשירות   דורות   של כלי   קודש ,   מאתרי   פולחן ,   ממרכזי   תרבות ,   ממוסדות   הסברה והכוונה   ברוח   האסלאם   ומגופים   ייעודיים  ( לעתים   בעלי צביון   פוליטי   או   כלכלי )  המשמשים ,   מעבר   למטרה   המוצהרת של   הענקת   שירותי   דת ,   מעין   "פס   ייצור"   של   אנשי   דת בשירות   המהפכה ,   שאמורים   להשתלב   במנגנוני   המדינה ולהרחיב   את   מסד   הנאמנות   של   המשטר . מתוקף   תפקודם   החיוני   בליכוד   ובהנהגה   של   גורמי   ההתנגדות לשאה   והצלחתם   לסחוף   את   ההמון   להדחתו ,   התבססו   אנשי הדת   לאחר   תפיסת   השלטון   בעמדות   מפתח   פוליטיות שהקנו   בידם   כוח   שלא   היה   לו   תקדים   ואשר   סייעו   בידם לדחוק   גורמים   אחרים   שהשתתפו   במהפכה ,   אך   לאחר   מכן הציבו   איום   על   ההגמוניה   שלהם   במשטר .   קבוצת   אנשי הדת   שבשלטון   פועלת   כיום   במערכת   מורכבת   למדיי   של מוקדי   כוח   -   המשקפת   את   אופיו   המפולג   של   כלל   הממסד הדתי   -   שאמנם   מכילה   נדבכים   דמוקרטיים   למחצה   העונים באופן   חלקי   לתביעה   למשטר   עממי   " ) פתחי   אוורור"   כמו המוסדות   הנבחרים , (   אך   מנגד ,   היא   מציבה   "בריחים"   איתנים לשימור   כוחו   היחסי   של   הממסד   המהפכני   גם   מול   רוב   בעם ובקרב   אנשי   הדת   באיראן   המתנגד   לו . לב   לבו   הרוחני-למדני   של   הממסד   הדתי   באיראן   שוכן   מאז אמצע   המאה   ה20-   בעיר   הקדושה   קום   100 )   ק"מ   מדרום לטהראן , (   ובה   התנחלו   והתנהלו   בעשורים   האחרונים   רוב חכמי   הדת   הבכירים ,   המכללות   הגדולות ,   הכינוסים   והארגונים הדתיים  ( מרכזים   דתיים   חשובים   יש   גם   בערים   משהד , אצפהאן   וטהראן . (   בהשראתו   של   ח'מיני ,   שקבע   בימי   השאה את   משכנו   בקום ,   נהפכה   העיר   באמצע   שנות   ה60-   למעוז היציאה   של   ההתנגדות   למלוכה   בראשות   חכמי   הדת .   תקופה זו   הכשירה   את   הקרקע   למעורבות   תקדימית   של   אנשי   הדת באיראן   בפוליטיקה   הארצית . בראייה   היסטורית ,   ניתן   להיווכח   כי   הממסד   הדתי   באיראן מעולם   לא   היה   עשוי   מקשה   אחת .   פילוגים   מפילוגים   שונים היו   מאז   ומתמיד   מנת   חלקו ,   ואסכולות   דתיות   שונות שהתחרו   זו   בזו   תרמו   להתפתחות   מבנה   ביזורי   המאופיין בחסויות   אישיות   ורשתות   נאמנות   המתקיימות   בתוך   מבנים שלטוניים   פורמליים   ומחוצה   להם .   גם   בעידן   המהפכה , מערכת   זו   עודנה   מבוססת   בעיקר   על   קשרי   משפחה ,   מוצא הלגיטימציה   לקיומו   של   המשטר   הדתי   נובעת מרצון   האל   וכמוה   כ"מינוי"   רשמי   לתפקיד * תודותיי   לד"ר   מאיר   ליטבק   ממרכז   משה   דיין ללימודי   המזרח   התיכון   ואפריקה   באוניברסיטת תל   אביב ,   על   הערותיו   והארותיו   הנבונות הממסד   הדתי   באירן   -   טלטלה   בין   חזון   למציאות

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא