|
|
עמוד:17
מחבר האיגרות לא הסתפק בתיאור ייסוריהם ומצוקותיהם של יהודי ברית-המועצות בצל המשטר הסובייטי . את כתיבתו , שבדרך כלל ניתן להגדירה כ"פעילות ציבורית תרבותית , " הגדירו השלטונות העוינים כ"תעמולה אנטי-סובייטית . " הכותב נטל סיכונים רבים . באחד הימים נסע למוסקבה וקיווה לפגוש שם את אחד הישראלים שהגיעו לבירה . אם יאיר לו המזל , חשב , אולי יצליח להשיג גיליון ישן של עיתון ישראלי , ואולי אפילו מילון עברי שהוא זקוק לו לעבודתו . בדרך לא דרך , הגיע לידו עיתון ישראלי וכתב עת בלתי חשוב , ולא היה קץ לאושרו . רבים מבני עירו כמהו לראות צורת אות עברית ! ואכן , העיתון עבר מיד ליד והחדשות - מפה לאוזן . אף שהסתכן וסיכן אחרים , הוא התעודד ובתוך כך התגבר הדחף להמשיך בכתיבה . בסוף שנת 1955 הגיע למדינת ישראל צרור האיגרות הראשון . בפברואר 1956 החלו איגרותיו להתפרסם בעיתון ' דבר , ' בהמשכים , בכותרת " : אל אחיי במדינת ישראל , " מאת "יהודי סובייטי אלמוני . " בקיץ של אותה שנה שודרו כמה קטעים ב'קול ציון לגולה , ' בהמשכים , אחת בשבוע . ליל י"ז בתמוז היה לילה מאושר בחייו . בערב ראש השנה תשי"ז כתב באיגרת שיועדה למנהיגי ישראל , לנשיא בן צבי ולראש הממשלה בן גוריון " : יום אחד ניגשתי אל מקלט הרדיו בשעה הקבועה וכוננתיו אל הגלים הקצרים ולפתע אין אני מאמין למשמע אוזניי ! הלוא את קול דבריי אני שומע . " !!! ובהמשך כתב : "כשש פעמים כמדומני התענגתי בכל יום ב' בערב , לשמוע מפי רדיו ישראל את פרי עטי . האזנתי והרהרתי : מה רבים החסדים שההשגחה העליונה עושה עמדי . המציאות גדולה פי מאה ממיטב חלומותיי על גורל כתביי . " ... הבולשת הסובייטית ניסתה לגלות את זהות היהודי האלמוני שהעז לכתוב ספרות "אנטי-סובייטית , " ולא זו בלבד אלא גם הבריח את החומר לישראל . אולם הדבר לא עלה בידה . אמנם "עוונו הכבד" לא נודע לשלטונות עד יום מותו , אך קשריו עם עובדי ישראל נתגלו . עקב כך החלו בלשי קג"ב לבלוש אחריו ואחר ידידיו . רק כעבור עשר שנים , לאחר מותו , נתפרסם שמו לראשונה . הרי הוא ברוך וייסמן מקייב . בחיפוש שנערך בדירתו נמצא "חומר מפליל : " עיתון מישראל , חוברת באידיש 'מיט פעלקער גלייך ) ' ככל העמים ) ועוד כמה ספרים . כתב היד שלו לא נמצא , וזה היה מזלו הגדול . ביולי 1959 נידון וייסמן לחמש שנות מאסר ועבודת פרך , עם שלושה מחבריו : מאיר דראזנין נידון לעשר שנות מאסר ; צבי רמניק נידון לשמונה שנות מאסר ; יצחק פרידמן נידון לחמש שנות מאסר . וייסמן הועבר לאחד ממחנות ההסגר שברפובליקה המורדובית ' , דוברובלאג 400 , ' ק"מ ממזרח למוסקבה . חלוש וחולני כבר היה בהגיעו לשם . מיותר לומר שתנאים במחנה כזה היו עלולים לקצר את חייו של אדם בגילו . אך מרגע שהגיע לשם , התאמצו האסירים היהודים שנקבצו סביבו להקל עליו ככל האפשר . בתנאים הקשים של החיים במחנה הסגר סובייטי , ניצלו יהודים רבים ממוות בזכות הסולידריות שהייתה ביניהם . האסירים היהודים רחשו כבוד רב לוייסמן . הוא ניצח על סדר פסח מיוחד במינו שנערך בהסתר באחד הצריפים שבמחנה , בקוראו לפני הנאספים , כ30- איש , את " עבדים היינו" ואת "שפוך חמתך" בהגדה של פסח . בתחבולות מתחבולות שונות נערכו ביוזמתו תפילת "כל נדרי" ו"נעילה , " הדלקת נרות חנוכה ושירה בלחש של " הנרות הללו" ו"מעוז צור . " כל זה למרות תשישותו הרבה . בצאתו מבית החולים לא היה מסוגל עוד ללכת בכוחות עצמו . תלמידיו היו מוליכים אותו ממקום למקום או תומכים בו בעת הטיול , כשהוא נשען על מקל . בשנת 1974 אירחתי בשגרירות ישראל בווינה את צבי רמניק , שנשפט עם וייסמן בקייב ואשר היה אתו במחנה העבודה במורדוביה . הם היו ידידים עוד לפני המאסר . רמניק סיפר " : כאשר התוודעתי אל וייסמן , הוא היה בא לבקרני בביתי לעתים קרובות . ידעתי את סודו הגדול ועזרתי לו כמיטב יכולתי . במסווה של חגיגות משפחה , חגגנו את ליל הסדר ואת יום העצמאות . לווייסמן היה קול ערב ונעים . כטוב לבנו באוכל ובמשקה היה הוא הפותח בשירה . לא אוכל לשכוח את השתפכות נפשו , כאשר שר את 'אל הציפור' ואת 'בין נהר פרת ונהר חדקל . ' לאחר שהיה שר סולו , היו כל הנוכחים לומדים מפיו את מילות השירים ואת המנגינות ולאחר מכן היו שרים במקהלה . כל זאת כמובן בקולות נמוכים . וייסמן היה מלמד אותנו את שירי ציון הישנים . הוא זכר בעל-פה את רוב יצירותיו של ביאליק . " וייסמן שוחרר ממחנה העבודה בסוף שנת , 1960 כשנה וחצי לפני תום תקופת המאסר שנגזרה עליו . בשל מצב בריאותו הקשה , לא היה ביד שלטונות המחנה להפיק ממנו תועלת ולכן שוחרר . אשתו כבר לא הייתה אז בחיים . היא נפטרה בשנת , 1958 כשנה אחרי שנאסר . כאשר חזר וייסמן התשוש והרצוץ אל ביתו , והוא בן , 73 לא מצא בו אלא את בתו החולה וילדיה . וייסמן לא הורשה לחזור לביתו בקייב ונאלץ להשתקע בעיירה סמוכה , בויארקה שמה . בכתיבת איגרותיו הרבות שהוברחו לישראל , תרם ברוך וייסמן ז"ל רבות לחקר חייהם ותולדותיהם של יהודי ברית-המועצות בשנים ההן . הוא בלי ספק היה אחד ממבשריה של תנועת ההתפתחות וההתעוררות הלאומית שהסעירה בשנות ה60- וה ) 70- של המאה ה ( 20- חוגים נרחבים באותו קיבוץ יהודי אדיר , שנחשב עד אז ל"ענף הגדוע" מגזע ישראל . בתחבולות מתחבולות שונות נערכו ביוזמתו תפילת "כל נדרי" ו"נעילה , " הדלקת נרות חנוכה ושירה בלחש של "הנרות הללו" ו"מעוז צור" הוא בלי ספק היה אחד ממבשריה של תנועת ההתפתחות וההתעוררות הלאומית שהסעירה בשנות ה60- וה70- חוגים נרחבים באותו קיבוץ יהודי אדיר
|
|