|
|
עמוד:6
נ , ' המנהל הראשון של עודד בשירות , מרחיב " : כולנו הולכים עם תגי עובד . עודד הלך עם השרוך האדום של הפועל תל אביב . שום דבר לא דחה משחק . פעם הוא אפילו כתב לי בתכנית עבודה , כדי שלא יהיה לי שמץ של ספק , באיזה יום מתקיים משחק של הפועל . " ... י " : ' עודד רצה מאוד להיות חוקר . הוא המשיך את ההכשרה הארוכה לשירות בידיעה מוקדמת שהוא מחמיץ משהו , וסיים אותה עם הרבה חששות . אבל כשהתחלנו את התפקיד הוא התחיל ליהנות , מה שנעשה במהלך הזמן להנאה צרופה . הוא ראה את החופש , את הייחוד ואת האפשרויות שיש בתפקיד , שמצריך המון אתגר חשיבתי . זו איננה עבודה שגרתית . הוא מצא בכך תועלת רבה . " נ " : ' בסביבות מרס 2004 נכנס אליי עודד לריאיון ראשון , אחרי שנאמר לי שהוא חולם להיות חוקר ולאחר שכבר הוחלט שהוא יהיה רכז . בשיחה הראשונה ראיתי בחורצ'יק קירח , חייכן , עם חולצה בחוץ . אמרתי לעצמי : סוף סוף מישהו הולך פה כמוני עם חולצה בחוץ ... עודד סיפר לי שהוא אב לשלושה ילדים , בן , 37 כבר לא ילד . מאוד קסם לי הטיפוס . אף שלא קיבל את התפקיד שרצה , עודד יצר קשר ראשוני מדהים עם כל הגורמים - עובדים בשירות , גורמי משטרה , גורמי צבא . הוא רק סיים קורס וכבר דיבר עם מח"ט בגובה העיניים , בלי שום בעיות . אמרתי לו בשיחה , שתפקיד של רכז הוא תפקיד ייחודי : אתה לבד , עצמאי , יש הרבה מאוד חופש . מה שתביא אתך , בעצמך , אלו הדברים שאתה עושה . והוא עשה את זה בצורה טובה מאוד , השתלב מהר , תפס פיקוד . הוא תפקד בצורה מעולה , למד מהר . הרגשתי שסוף-סוף יש לי מישהו שאני יכול לסמוך עליו . " עודד ונועם , נועם ועודד רעיה בירן , שהייתה מורה ומנהלת בבית הספר שלמדו בו עודד ואחיו , שמעה בחדשות בוקר יום רביעי על הפיגוע " : בהתחלה לא קישרתי , כי לא ראיתי אותו כבר שמונה שנים . אבל לפני שיצאתי מהבית , ראיתי פתאום את התמונה בטלוויזיה ואמרתי 'זה נועם ועודד . ' נועם ועודד היה 'מושג' בבית הספר . הם היו צמד , שני אחים , שאחד שמר על השני . באותו היום הרימה אליי טלפון מורה נוספת מבית הספר ושאלה אותי 'זה נועם ועודד ; ' ? עד כדי כך השתרש הביטוי בבית הספר . " רעיה נפגשה שנית עם עודד בתקופה שעבד כחוקר במשטרה , והיא , מנהלת בית ספר , נזקקה לעתים לשירותיו , ועדיין זכרה אותו כעושה קונדס מבית הספר היסודי " : יום אחד הוא הגיע לבדוק בעיה שנתקלנו בה בבית הספר . ישבנו אצלי בחדר ודיברנו , והוא שאל אותי אם אני זוכרת את הסיפור על נעלי הספורט . הוא התכוון לתקופה שבה בבית הספר לא הרשו לנעול נעלי ספורט ביום-יום , אלא בכניסה לאולם הספורט בלבד . והוא אמר לי שהוא אף פעם לא הבין את זה , ורק כשבגר הבין שבעצם מה שהמורה ניסתה לעשות , זה לשים להם גבולות , בעולם שאין בו גבולות . הוא אמר שהוא מרגיש שאנחנו חיים בחברה שאין בה גבולות , וכנראה מאחר שאנו חיים במדינה שגם אין לה גבולות פיזיים מוגדרים , אנו מתנהגים כאילו אין גבולות כלל . אנשים צריכים גבולות ומסגרות , הוא אמר . ואני ישבתי שם וחשבתי לעצמי : הילד השובב הזה , הנה הוא פתאום מדבר על גבולות . " הסיפורים על עודד הקונדס זרמו מכל עבר . ברוריה , חמותו של עודד , זוכרת אותו עוד מהימים שלמד עם אחותה הגדולה של רנית , דלית , באותה כיתה " : הכרתי אותו בפעם הראשונה בשנת . 1982 הוא היה השובב התורן של הכיתה הכי שובבה במחזור של הגימנסיה הריאלית . אני זוכרת אותם משתוללים ברחובות , צוחקים בבית . הוא היה הרוח החיה בכיתה . יום אחד , אחרי שנים , רנית מספרת שהיא הכירה בחור והוא מגיע לבקר . אני פותחת את הדלת , והנה , עודד חזר אלינו , והפעם כחבר של רנית . אחרי שנתיים כבר הייתה חתונה ... המחבל הפעיל את המטען בעמדו סמוך לעודד , בטרם ייתפס , ובשבריר שנייה נקטעו חייו של עודד שרון ושונו חייהם של בני משפחתו וחבריו לעד משפחת שרון : עודד , רנית , יובל , ירדן ודניאל
|
|