|
עמוד:37
ארץ אוכלת גיבוריה לזכר מאיר בינט , ביום השנה ה50- למותו בשבי אחד ההיבטים המכוערים ביותר בתכנית ההינתקות של ראש הממשלה אריאל שרון - שאיננה תכנית ואיננה הינתקות אלא רק גירוש יהודים מבתיהם בארצם - הוא ההתייחסות למתיישבים החלוצים בגוש קטיף ובצפון השומרון . הן ההתייחסות של ראש הממשלה ואנשי חצרו והן חוסר ההתייחסות של "ארגוני זכויות האדם - " הממלאים פיהם מים כאשר מדובר בזכויות האדם של יהודים - מבטאים דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה לאנשים שכל חטאם הוא נכונותם להתיישב בחבלי ארץ מסוימים בארץ-ישראל . טוענים נגדם שהממשלה שלחה אותם " לשם" ולפיכך היא רשאית לגרשם משם . האם יעלה על הדעת לגרש את המתיישבים לאורך גבול הלבנון או בשדרות על סמך אותה טענה מקוממת , בבחינת "הכושי עשה את שלו , הכושי יכול ללכת ? " באופן סמלי , דווקא שבוע זה סיפק דוגמה נוספת , ותיקה יותר , לאופן שבו ישראל הרשמית מתייחסת לגיבוריה . היום , כ"ו בכסלו , ב' דחנוכה , הוא יום השנה ה50- להתאבדותו בכלא המצרי של סגן אלוף מאיר ( מקס ) בינט . האיש שהה במצרים בשליחות מודיעינית מטעם מדינת ישראל , נתפס , עונה ושלח יד בנפשו , היום לפני 50 שנה . אבל אף נציג רשמי של ממשלת ישראל לא כיבד בנוכחותו את אירוע הזיכרון שהתקיים השבוע במרכז למורשת המודיעין , בהשתתפות המשפחה , ותיקי קהילת המודיעין וחברים . אף כלי תקשורת "ממלכתי" לא מצא לנכון להזכיר את האיש ואת האירוע לזכרו . באירוע הוקרן סרט לזכרו , שהופק על ידי בתו מיכל-מישל . האם יימצא ערוץ טלוויזיה ישראלי שימצא לנכון להקדיש זמן לגיבור ישראלי ? או שמא רק פסטיבלים סביב מותו של רב-המחבלים ערפאת וקידום מועמדותו של הרוצח-האסיר ברגותי לראשות רשות הטרור הפלסטינית יכולים להיות משודרים לקהל הישראלי ? הדור שלא ידע את מאיר , יודע לכל היותר כי האיש קשור בצורה זו או אחרת ל"עסק הביש" שהתרחש במצרים בשנת 1954 ואשר העסיק את המערכת הפוליטית בישראל בשנות ה50- וה60- של המאה הקודמת . לפיכך מן הראוי להקדיש מילים אחדות לזכרו של האיש . מאיר נולד ב1917- בהונגריה . הוא גדל בגרמניה , העפיל עם הוריו ארצה באמצע שנות ה30- והתגייס ל'הגנה . ' בהמשך דרכו הוא פעל באיראן ועל גבול איראן-עיראק בהדרכת נוער יהודי ובסיוע לעלייה ארצה . מאוחר יותר הוא למד באנגליה הנדסה ואלקטרוניקה , ופעל באיטליה בייצור מכשירי קשר לספינות מעפילים . המחויבות האישית , השליטה בשפות והידע הטכני שלו - כל אלה הובילו אותו לחיל המודיעין הצעיר של מדינת ישראל שעתה זה נולדה . במסגרת זו הוטלו עליו משימות עלומות באיראן ובעיראק . מאיר המשיך בפעילותו החשאית גם לאחר שנשא אישה והוליד בת . הוא בנה לעצמו סיפור כיסוי כאיש עסקים גרמני ( מקס בנט ) המייצג חברות גרמניות במצרים . בשלב מסוים גם משפחתו הצטרפה אליו למדינת האויב , כחלק מסיפור הכיסוי . שליחותו בארץ זו הייתה אמורה להיות נפרדת מזו של הרשת שלימים נקשר שמה ב"עסק הביש . " אבל נפילת הרשת ב1954- הביאה גם לידי תפיסתו ובהמשך אף למותו , היום לפני 50 שנה . מאיר בינט קבור בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים . המצבה על קברו בירושלים , במורד ההר , מסמלת את המחיר ששילם כדי לסייע למדינת ישראל להגיע לפסגת ההר . יהי זכרו ברוך ! הכותב הוא ד"ר רון בריימן , יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי , בכתבה שהתפרסמה בעיתון Nfc של ברק . 10 / 12 / 2004 , 013 שלום מישל - ארבע תגובות ( מני רבות ) לערב ההקרנה לזכר מאיר ( מקס ) בינט שלום מישל , אם זה יעזור ולו רק במעט , אני מבקש סליחה בשם קהילת המודיעין שאני נמנה עמה . יצאתי כרגע כמו מתוך סרט , חלום שבו ראיתי אדם שיש לו עבר עם משפחה , אך הוא נשכח ממדינת ישראל ולו רק בגלל הסודיות , ואיני יודע מה הוא עוד עשה , ואולי לעולם לא נדע . רוצה אני למסור לך את רגשי ההוקרה שלי על הדרך שבה תיעדת את עברו הקצר של אביך . אך עם הספק של חיי אומה שלמים ובתוך נבכי המודיעין מסתתרים עוד רבים כמותו . כל הכבוד ! אני מאמין שאבא היה חש גאווה לו ידע כיצד הנצחת את זכרו . מחזק את ידייך , חברך לעבודה רפי מישלי'קה שלום רב , מה שלומך ? את מצליחה להירגע ? הערב שלשום היה איכותי , משמעותי ומרגש ביותר . השבת לאביך כבוד רבכיבדך את משפחתך בזכר אביך מילאת את חובתך להיסטוריה של עם ישראל , הענקת לנו את הזכות לדעת מה עשה אביך ועד כמה הסתכן ושילם בחייו למעננו . הסרט עשוי מעולה , את והבמאי הצלחתם להעביר לצופים עובדות , רגשות וכן את האווירה של הימים ההם . השרתם בצופים אווירה של מתח וסקרנות לבאות לאורך כל הסרט . כל זה באמצעות צילומי דוברים וצילומי מסמכים ותמונות בלבד ; בלא שחקנים חיים . מישלי'קה , כל הכבוד לך ! כשיגיע תורי בקולטורה אני אזמין אותך עם הסרט . מירה שנער היי מישל , מעבר למה שאמרתי בערב האזכרה , שהיה מרשים , רציני , מכובד ומעבר לכול - השאיר טעם של סקרנות ורצון לדעת יותר על האיש המאוד-מאוד מיוחד הזה - עלה בדעתי שאם יהיה אתר אינטרנט שיביא מדבריו ומכל דבר שקשור בו , זה יהיה דבר נכון . כמו שאמרתי , הסרט יצר ( אצלי לפחות ) רצון לדעת עוד ואף לעיין במכתביו , בעיקר בטקסט הנדיר כל כך ביופיו של המכתב עם השתיל . פרחיה אימא , היה ממש מרגש . הפקת ערב וסרט ברמה גבוהה ממש . כל הכבוד ! אילת
|
|