|
|
עמוד:20
יהודיות מהיישובים החקלאיים . המעפילים הובאו ליישובים בלילה ולמחרת נשלחו באוטובוסים רגילים לתל אביב . שם קיבלו ביגוד חדש , ארץ-ישראלי - חולצות כחולות ומכנסיים קצרים . עניין אחר שטופל במסמך : סידורי המעבר של העולים מארצות מוצאם אל נמל היציאה דרך מדינות שכנות . לצורך כך היה עליהם להמציא פספורט , ניירות מעבר , ויזות הגירה , אישורי כניסה וכדומה . ניירות אלה הונפקו לעתים קרובות בקונסוליות של מדינות קטנות , שבמקרים רבים עשו כן בעד תשלום נכבד . מחברי המסמך הוסיפו ותיארו את הסיוע הממשי המתקבל ממדינות באירופה , כמו צרפת . בצרפת התירו השלטונות לאנשים הידועים כמארגני העלייה להישאר ולהמשיך בפעילותם , אף כי ידעו שיעד העולים אינו סין כמוצהר אלא ארץ-ישראל . ה C . I . D .- זיהה נכונה את מניעי ארצות אירופה . הן חששו " להיתקע" עם פליטים יהודיים על אדמתן , ולכן עודדו וסייעו בפועל לקבוצות העולים להגיע לארץ-ישראל , ובלבד שלא יישארו על אדמתן . כך נהגו צרפת , שווייץ , איטליה , בלגיה ופולין . סעיף 12 במסמך טיפל בדרכי המעבר של העולים מארצות המוצא אל נמל היציאה : דרך אחת הייתה מגרמניה ליוון . העולים הזדהו כקבוצת תיירים , לובשי תלבושת אחידה , שרק נזקקו לאשרת מעבר ליוון . דרך אחרת הייתה באמצעות ויזות של הקונסוליה הליברית וקונסוליות אחרות שראו בנהר הדנובה קו מעבר בין-לאומי , ולכן נדרשו אשרות מעבר בלבד . הדרכונים נבדקו ביציאה מגרמניה וביציאה מרומניה ( בנקודת ההפלגה לארץ-ישראל . ( מסלול נוסף עבר דרך צרפת , שווייץ ואיטליה . כאן הונפקה אשרה ליעד הסופי , לרוב סין , והעולים הועברו בלא אשרות-מעבר במישרין לנמל היציאה בפיום או במקומות אחרים . מסלולים ושיטות הברחת גבול נוספים תוארו בהמשך המסמך , ונראה שה C . I . D .- הכינו אחרי שאסף מידע רב ביותר . לסיכום המסמך ציינו כותביו שעם העלייה על הספינה בדרך לארץ-ישראל , השמידו המעפילים מסמכים ואשרות . לפיכך אם נעצרו בחוף בעת הנחיתה , הרי התעורר קושי רב לזהותם . דוח זה , שנכתב לפני פרסום 'הספר הלבן' של מאי , 1939 הוכיח רמת כיסוי מודיעינית טובה מאוד מצד ה . C . I . D .- הבריטים שלחו פקיד בכיר ממחלקת ההגירה של ממשלת ארץ-ישראל לאירופה ובסיועו גובש הדוח . נוסף על כך , הודק הקשר עם נציגי בריטניה ברחבי אירופה כמו סוחרים , בנקאים , אנשי עסקים , ימאים , אנשי שירות החוץ , אנשי השירות החשאי - כולם פקחו עיניים , בחנו את המתרחש , קשרו קשרים , באו במגע עם השלטונות במדינות השונות ובנמלי המוצא . בפרוץ מלחמת העולם השנייה ועם דעיכת המרד הערבי חל שינוי במדיניות הבריטית כלפי היישוב היהודי בארץ-ישראל . ניכרת הרעה ביחס הבריטים כלפי ארגון ' ההגנה , ' גוף שפעל עמם כתף אל כתף במהלך המרד הערבי . חיפושי הנשק , מעצר מ"ג חברי 'ההגנה' ודברים דומים הוכיחו זאת . עמדת הבריטים כלפי המשך עליית יהודים הייתה דומה . החשש הבריטי מהמשך זרם העולים הבלתי חוקיים מאירופה לארץ-ישראל לא פחת עם פרוץ המלחמה , ושלטונות ארץ-ישראל שלחו פקיד בכיר ממשטרת הגבולות , פרוסר , ( Prosser ) על מנת שיבחן את המתרחש בשטח . בהערכת המצב שהכין , ציין פרוסר שזרם העולים רק ילך ויגדל ולא כפי שחשבו הבריטים קודם לכן . לפיכך יש לנקוט את הצעדים המתאימים על מנת לבלום את הפעילות הצפויה . החשש היה מוצדק מאחר שזרם העולים / הפליטים היהודיים לא פסק במהלך מלחמת העולם השנייה . יהודים חתרו לארץ-ישראל מכל מקום אפשרי , והכיבושים היבשתיים של גרמניה רק החמירו את המצב . המשטרה הבריטית בארץ-ישראל נקטה את כל הצעדים האפשריים למנוע עליית יהודים מאירופה הכבושה . משניתנו מדינות רבות בשליטה גרמנית , הרי עולים שהגיעו מהן ביצעו למעשה פעולה בלתי חוקית ולכן נדונו מראש לגירוש מארץ-ישראל , אם הצליחו להגיע אליה . מתוך כך ראו הבריטים בהגירה יהודית מאירופה הכבושה לארץ-ישראל מעשה בלתי חוקי , משמע אפשר לנקוט צעדים מעשיים למנוע אותו ואף להחזיק את המעפילים כגורם בלתי חוקי שיש לעצרו ולטפל בו במישור הפלילי . ארנסט בווין , שר החוץ הבריטי מ1945- נחשב לאויב מספר אחת של היישוב היהודי ; קריקטורה בעיתון המחתרתי : 'אשנב'
|
|