|
|
עמוד:8
מבצע "סמדר" פרשת תרגומה לעברית של יצירת המופת האפית הגרוזית 'עוטה עור הנמר' מאת המשורר הלאומי של גרוזיה שותא רוסתוולי , בידי הבלשן העברי המחונן , האמיץ והעקשן דב ( בוריס ) גפונוב , היא אחד הפרקים המיוחדים והמרגשים ביותר בתולדות המאבק התרבותי שניהל 'נתיב' במשטר הדיכוי הסובייטי חקר ראובן מירן איש מודיעין וסופר כתב משה זימרת גמלאי 'נתיב' באביב , 1963 בעת ההכנות לקראת שליחותי במוסקבה , הגיע לידיי תיק גדוש מכתבים שכונה "סמדר . " המכתבים היו כתובים בסגנון עברי מלוטש ומודרני , מלאי פסוקים וחרוזים מאוצר הפתגמים והביטויים העברי . נדהמתי מהעושר הלשוני שינק מהמקורות הקדומים ומהפולקלור העממי . הנמענים היו שני סייעני 'נתיב' בארץ , מ"נ ומ"י , שהיו לצורך ההתכתבות "קרובי משפחה" של בוריס גפונוב . שניהם ידעו את מילת הקוד סמדר . בתקופה ההיא נאסרו בברית-המועצות לימודי העברית , וכן נאסר לפתוח בתי ספר ואפילו שיעורי ערב מיוחדים ללימוד הלשון העברית . ספרים עבריים - הדפסתם נפסקה והם נגנזו מהספריות היהודיות . לא ניתן היה לקבל ספר עברי אפילו לקריאה אלא על-פי רישיון מיוחד . הספרים העבריים שנשלחו מחוץ לארץ לרוסיה נפסלו מראש בלי שיושם לב לתוכנם . ואמנם , לא אחת נוכחנו שדברי ספרות "ניטרליים" בעברית , לרבות תרגומים לעברית של ספרות רוסית וסובייטית ואפילו תרגומים של כתבים מרקסיסטיים , לא הורשו להיכנס לברית-המועצות . השפה העברית נתפסה כריאקציה , קלריקליזם וכיוצא באלה מהויות בזויות . מן החרם הסובייטי על הלשון העברית לא ניצלו אפילו כתבי לנין וסטאלין . עם כל הלהיטות הסובייטית להציג לראווה את תרגומיהם ברחבי תבל , בכל זאת הוסתרו הוצאות עבריות שלהם ( שנשלחו מארץ-ישראל ) מעין רואה . אף שהגעתי למוסקבה עשר שנים אחרי מותו של סטאלין ולאחר 15 שנות קיומה של שגרירות ישראל בברית-המועצות , לא היה באפשרותנו להכניס לספרייה המרכזית על שם לנין תרגומים עבריים של ספרות רוסית או סובייטית , וודאי שלא בגלוי . כל משלוח כזה היה מוחזר אלינו עם מכתב זועם ובו ביטויים גסים כגון "קחו לכם את הספרות הציונית המזוהמת בחזרה . " ב'נתיב' התגבשה הדעה שבכל הנוגע לעברית יש לנהוג ככל האפשר בפומבי . באותה תקופה "כיבדני" העיתון 'טרוד' במאמרו המפורסם 'מתנות רעל , ' בתגובה לניסיון למסור ספרון שירי ח"נ ביאליק ליהודי בחוף הרחצה של העיר ריגה . בהגיעי למוסקבה קיבלתי את שמות האנשים שמתכתבים עם גפונוב . זו הייתה חבורה נפלאה , רובה אסירי ציון לשעבר שהייתה לי הזכות להכירם אישית בשלוש שנות שירותי בברית-המועצות . עם ישראל מינץ וצבי פרגסון נפגשתי לעתים קרובות בספרייה על שם לנין במוסקבה , ועם הסופר אלינסון ( ביילוב ) ופרופסור יוסף עמוסין - בעת ביקוריי בלנינגרד . את אלינסון , שהתכתב גם עם הנשיא שז"ר , פגשתי גם בבית משפחת אחיו של הנשיא . חבורה זו השתדלה להוכיח לנו שלא כל המעיינות חרבו , למרות משטר הדיכוי . החבורה הנאמנה , שהכירה את גפונוב ב1954- כסטודנט במכון המוסקבאי למזרחנות , היא שגילתה לנו את העולם שמעבר להרי הקווקז המתרגם את שירת גרוזיה לתפארת העברית . בעת כתיבת שורות אלה , פתוח לפניי הספר 'מכתבים מעבר לקווקז' מאת דב ( בוריס ) גפונוב , ובו אוסף של 300 מכתבים שכתב בהתגוררו בברית-המועצות . ההתכתבות הייתה בעיקרה בשנים , 1970-1966 שנות פעילותו התרגומית הפורייה ביותר . שמחתי מאוד למצוא בו מכתבים אחדים שכבר קראתי באביב , 1963 ערב צאתי לשליחות במוסקבה . הריני מביא כאן את תמצית תוכנם . במכתבו מ 8 . 9 . 1959- אל מ"נ חתם גפונוב בשם דב בן רחש והוסיף " : בשם זה הייתי בוחר אילו הייתה לי זכות אבות . ראשי תיבותיו רבי חיים שמואל , זה הסבא שלי ז"ל שהשריש בלבי את התודעה היהודית . שם זה נרמז בפסוק 'רחש לבי דבר טוב . "' במכתבו מ 1 / 9 / 1960- פנה אל מ"נ " : רציתי לשאול ממך שאלה מתחום הספרות והיא : האם תורגמה לעברית יצירת הקלסיקון הגדול של השירה הגרוזית שותא רוסתוולי 'עוטה עור הנמר ; ' היצירה רבת-הממדים הזאת תורגמה לשפות אירופיות רבות , אולם מסופקני אם כבר הופיעה בעברית גם כן . כי בטח אין במחנכם מומחה ללשון זו , והמתרגם היה נאלץ לערות מכלי שני או שלישי . " ? ב 23 . 12 . 1962- כתב " : האתגר העיקרי שבדבר הייתה האהבה לתרבותנו הישנה שנטע בי סבי ז"ל . בהיותי בגיל רך , כבן ארבע או חמש , הוא היה מספר לי מעשיות , דברים שונים מהתנ"ך והאגדה התלמודית ( באידיש כמובן כי אז לא ידעתי עברית . ( הלימודים התחילו בתקופת המלחמה , ב , 1944- אז הייתי בן עשר . הוא התחיל ללמדני חומש עם רש"י לפי השיטה הישנה . הוא לימד אותי רק את שני הספרים ' בראשית' ו'שמות . ' את שאר הספרים כרסמתי בעצמי בעזרת התרגום האידי . סבי הביא לי ספרים ישנים מאוד בעברית וביניהם גם ספרי דקדוק . משום שהלימודים בבית הספר לא היו גוזלים ממני הרבה זמן במיוחד ( הייתי תלמיד די טוב וגמרתי את בית הספר במדליית זהב , ( הייתי מקדיש את הפנאי שלי בפשפוש בספרים הנ"ל . " בשנים 1966-1963 המשיכו מ"נ ומ"י לעודד את גפונוב בעבודתו הספרותית וסייעו לו בהתקשרותו עם אברהם המכתבים היו כתובים בסגנון עברי מלוטש ומודרני , מלאי פסוקים וחרוזים מאוצר הפתגמים והביטויים העברי רק אחרי התעללויות רבות הותר לו לצאת לישראל . חולה אנוש הוסע ברכבת מקוטאיסי לנמל התעופה שרמיטובו במוסקבה
|
|