|
|
עמוד:5
כיצד בניתם את מרכז המל"מ שאנו יושבים בו היום ? בידינו הייתה תכנית פרויקט שזכתה בתחרות ועמדה אמנם בקריטריונים שנקבעו , אולם עדיין היה צורך בחשיבה רעננה ובראיית צורכי העתיד , שכן לא תוכננו בה למשל ספרייה ואודיטוריום . כמו כן , חששנו שמא המקום יהיה " פיל לבן , " למרות מיקומו המוצלח שהיה נוח וקרוב לכלל חברי הקהילה . בד בבד ארגנו מכרז בהשתתפות כמה מהחברות הגדולות בארץ , וחברת "דרוקר זכריה" זכתה במכרז . ועדת התוכן פעלה מצדה לגיבוש תכניות לקליטת תלמידי תיכון וחברי קהילה . ברגישות רבה קבעה הוועדה קריטריונים לזכאות להנצחה וכמובן נטלה חלק פעיל בתכנון המבוך ואזור ההנצחה . פעלנו בעת ובעונה אחת בכמה מישורים , ורישיון הבנייה שהיה באחריות אמ"ן עדיין לא התקבל . מנהלת העמותה הייתה נכונה כקפיץ דרוך , באין אישור . אז נטלתי יוזמה והוריתי לקבלן הזוכה להתחיל מיד בבנייה . ניסיונות ביורוקרטיים לעצור את הבנייה לא צלחו , ומכונות הבטון יצקו . והנה , אחרי כשמונה חודשי עבודה התקבל האישור לבנייה . בזמן הבנייה כינסנו את הוועד הפועל של העמותה באתר עצמו , בין מוטות הברזל ובין לוחות העץ , וכך הפכו כולם לתומכים נלהבים . כשהגענו לקו סיום הבנייה , קופת העמותה הייתה ריקה . תחושת המועקה והלקח שלמדתי ליוו אותי לשנים שיבואו . למרות זאת , בלהט היצירה קבענו את יום הפתיחה לחודש יולי , 1984 שחל בו יום הזיכרון לחללי הקהילה , למועד חנוכת האתר וכינוסה של קבוצת ל"ו הצדיקים . זכור לי היטב חודש הבנייה האחרון , שבו הפעלנו על הקבלן לחץ אימים עד שחברתו פעלה 24 שעות ביממה על מנת לעמוד בלוח הזמנים , ואכן הוא הצליח . קהל בכירי הקהילה והמשפחות השכולות חנך את האתר בטקס מרגש ורב-רושם במועד . לאחר מכן נמשכה תנופה של עשייה : הועתקה הספרייה מה'קריה' אל המתקן , בשיתוף פעולה עם אמ"ן ו'חצב ; ' נבנה "אוהל שם ; " הוכשרה תערוכה זמנית כאבן יסוד למוזאון עתידי ; אולם המולטימדיה נבנה והוכשר להצגת קהילת המודיעין ולהקרנת סרטים ; הוקם מרכז הצפייה ויזמנו פעילויות נוספות . היכן השגתם את המעות ? ידוע לכול כי איננו סמוכים על שולחנה של הממשלה ותקציבה . לא ידענו , אני לפחות לא ידעתי , עד כמה קשה , ומתסכלת היא מלאכת איסוף התרומות . לכאורה , על פניו , " זוהר" הקהילה קורץ . רק מי שניסה לגייס תרומות בפועל , יודע שלא קל הדבר . אנחנו פעלנו בכמה מישורים . הראשון היה גיוס ידידים בעלי הון וחברות בישראל , לתרומה של "לבנה" ויותר מכך . אלה התגבשו לימים ל"חוג חידה . " כמו כן פנינו לחברי הקהילה והעמותה להטות שכם בתשלום דמי חבר חודשיים . נוסף על כך , גיבשנו את קבוצת ל"ו הצדיקים , הידידים מחו"ל , והם קיבלו עליהם את עיקר הנטל הכספי . גורמי הקהילה ידעו שאין המל"מ גובה דמי כניסה וכי אינו משכיר את מתקניו . לכן , בעצה אחת עם ראשי הקהילה , סוכם שהם יישאו בתשלום סמלי וצנוע יחסית , כהשתתפות בהוצאות התחזוקה של האתר . זהו סיכום חשוב ועיקרו בהצהרה : "אנו כאן , ונוטלים חלק באחריות . " לא כאן המקום לפרט על איסוף התרומות , רק אומר שלא מעט התרגשויות חווינו , ועד היום . מניסיון של שנים לא מעטות אדגיש כי שמירה על קשר עם קבוצות התורמים היא קריטית לעניין . כן חשובים ביקורים עונתיים קבועים בחו"ל לתחושת השייכות ולגיוס חברים חדשים . אני מודה שאיננו עושים מספיק . אקנח בסיפור של אהר'לה יריב בנושא " : אני נוסע לחו"ל מדי ארבעה חדשים מטעם המרכז למחקרים אסטרטגיים של אוניברסיטת תל אביב , לשם מימוש התחייבות תורמים וגיוס חדשים . לא אחת אני נתקל בתופעות של סירוב להיפגש עמי , דוחים אותי בתואנות ובתירוצים ואני מוצא עצמי מוחל על כבודי האישי וממשיך למען המטרה והמרכז שאני מנהל . " בשבילי , זה היה הסיפור ולקחו . נושא המימון מחייב טיפול וטיפוח בלא הפוגה . כפי שחינכונו מפקדינו בצעירותנו - ממש כמו החזקת מוצב מבוצר , שאם לא כן הכול יישחק וייעלם . המקום הזה מוקדש ברובו להנצחה . כיצד התגברתם על השאלות בנושא ההנצחה - את מי מנציחים וכיצד ? ברור היה לכולנו כי ליבת האתר היא ההנצחה וזהו שורש הרעיון . כבר בתחילת הדרך התנהלו בוועד הפועל דיונים וויכוחים לא פשוטים בשאלה שמות מי ייחרתו בקירות . לדוגמה : האם רק אלה שנפלו בשדה הקרב או בארצות עוינות ? ומה על בכיר בקהילה שלקה בלבו ונפטר במהלך עבודתו ואשר בעברו היה שותף למבצעים מעבר לקווים ? נתקבלה ההחלטה שאנו מאמצים את נוהלי משרד הביטחון בנידון , ולפיהם יונצח כל חייל שהלך לעולמו במהלך עבודתו , כולל בתאונת דרכים . וכך , בחנוכת האתר , היו השמות חרותים באור נגוהות על קירות המבוך . בשלב מאוחר יותר נוכחנו בריקנות-מה , וכך ועדת ההנצחה גיבשה את פרויקט "אוהל שם" ובו סקירה אישית על כל סוף מעשה בתכנון תחילה
|
|