|
|
עמוד:19
בקיבוץ כנרת . אז עוד לא נקרא הפלמ"ח בשמו , ורק אחרי שגויסו לכוחותיו שש פלוגות נקרא שמו פלמ"ח . יעקובה היה בפלוגה א' שמטרותיה היו ערטילאיות כמו קיומו של הארגון עצמו " : לשרת את עם ישראל בבוא היום , ובינתיים להתאמן ולעבוד בקיבוץ למחייתם . " הפלוגה של יעקובה ישבה בדורות שבדרום וחיכתה לרומל . נחום שריג , אז מפקד הפלוגה , הבחין בנתונים האישיים של יעקובה הצעיר והתרשם מיכולתו לשוחח עם הבדווים ולבוא עמם בדין ודברים בערבית מקומית . הוא ביקש ממנו שיצטרף למחלקה הערבית של הפלמ"ח בח'ריבה , בסודי סודות . יעקובה נענה לבקשה ועזב את דורות לטובת ח'ריבה . בח'ריבה , על הר הכרמל , מעל חורשת הארבעים , עמד בודד בית אבן מתקופת העות'מאנים , וסביבו חצר מוקפת חומה . שם הוא פגש את מפקדו החדש , יצחק חנקין , שנחשב למומחה בענייני ערבים . הכשרת המחלקה הייתה אז מצומצמת , סיפר יעקובה , והם בעיקר עבדו בחציבה ב'נשר' ביום , ושמרו על המחצבה בלילה . רק בין לבין למדו ערבית מדוברת מספר לימוד שהיה כתוב בעברית , אך מכיוון שהערבית הייתה שגורה בפיו לא נזקק לו כלל . לכתוב הם לא למדו , ורק מאוחר יותר הוא רכש מיומנות זו . כך החל יעקובה הנער בדרכו כמסתערב במחלקה הערבית של הפלמ"ח . המחלקה הייתה חשאית וכל שידעו חבריה היה כי עליהם לעבוד עבודה פיזית קשה למחייתם , מבודדים על ראש הר , בעוד המחלקה הערבית המקבילה ב'הגנה , ' שחבריה היו כפופים לבריטים , אומנו ומומנו וחיו חיים טובים בעיר . לאחר חצי שנה בח'ריבה הועבר יעקובה עם פלוגתו לזורע ומשם לאלונים . באלונים החלו ללמוד ערבית מדוברת וכתובה , דת ותרבות אסלאמית . לימודי הדת והתרבות היו דלים , ואלון שהיה ער לעובדה זו שלח את אחד מחברי הקיבוץ אל השיח' של מסגד אל-אקצה בירושלים , שילמד מפיו את הקוראן , התפילות , החדיס ( התורה שבעל-פה , ( השירה , ההווי והמנהגים . אחרי שלושה חודשים חזר החבר והחלה תכנית הכשרה ברמה אחרת לגמרי , שכללה את כל התכנים העיוניים ואף מערכת תלבושות ותחפושות כדי להתערות בקהילה הערבית . גם לאחר הכשרה זו עוד לא ידעו אנשי 'ההגנה' והפלמ"ח בוודאות עד כמה מסוגלים אנשיהם למלא את התפקיד שיועד להם . תחילה נטל יעקובה משימות ריגול ומעקב בקרב הקהילה הערבית בגליל העליון , בעיקר אחר ראשי הוועד הערבי העליון . הוא וחבריו נהגו לעקוב אחר אישים ומנהיגים מוסלמיים , סיפר יעקובה , עד שידעו את סדר יומם על בוריו והיו יכולים לחסלם ברגע פקודה . אלא שחששות הארגון הם דבר אחד , וציפיות יעקובה מעצמו דבר אחר היו . יעקובה התאפיין במיוחד ב"פעילות הנוספת" שנהג לתכנן בעצמו . הוא לא הסתפק בהוראות מלמעלה והחליט שלאחר כל האימונים הללו עליו לנסות להשתחל למסגד ג'ירני בחיפה ולהתפלל כאחד המוסלמים , וכך היה . כשהגיעה , מהר מאוד , השמועה ליגאל אלון , הוא נדהם מאומץ לבו של יעקובה ופקפק בסיפורים . אחרי שבוע אתגר את יעקובה : הוא רצה לראותו במו עיניו נכנס שוב למסגד . יעקובה נענה לאתגר : ביום שישי הבא חלף על פניו של אלון בדרכו למסגד , התפלל ויצא . יעקובה , גיבור השעה , נתבקש לדווח בפרוטרוט על החוויה , על המנהגים ועל מה שראה וכן להכין את חבריו להיכנס למסגדים ולהתפלל . מאז , בכל יום שישי היו הבחורים נכנסים למסגדים , מתפללים ומאזינים לדרשות ולהטפות של הסתה ביהודים . יעקובה וחבריו היו יוצאים מהמסגדים ומדווחים מי השיח' שהתלהם ביהודים , מה אמר וכדומה . יעקובה דחף עוד את גבולות הסיכון , וכפורץ-דרך היה הראשון שחדר ל'קובת אל-סחרה ) ' כיפת הסלע ) ולמסגד אל-אקצה , להתפלל . הסוכן יעקובה החל מעצב לעצמו את דרכו ואת גבולות יכולתו . את תעלולי הנעורים החליף כעת במטרות אסטרטגיות של לוחם . כך החליט שעליו להשיג תעודת זיהוי אותנטית של ערבי מוסלמי . לצורך כך שוטט בסמטאות ירושלים וחיפש מידע על אדם שייאות להנפיק לו תעודה כזאת . כעבור זמן-מה שמע מפי ערבים שעבדו בנמל יפו שיש בתל א-ריש שיח' ש"יסדר לו תעודות . " לשם כך היה עליו להמציא תמונה שלו , חתומה בידי מוכתר שמכירו . לקח יעקובה תמונה ופנה למוכתר ביפו . הציג עצמו כערבי מסוריה שמחפש עבודה בפלסטינה , אך אינו מוצאה משום שאין לו תעודות . נתרצה השיח' וחתם על התמונה . בצהרי היום כבר הייתה לו תעודת זיהוי של ערבי מוסלמי מסוריה ושמו ג'מיל מוחמד רושדי . באותו שבוע ארגן גם לחבריו לפלוגה תעודה כזאת . ראשי הפלוגה כבר הבינו מאיזה חומר קורץ יעקובה , ולכן כשהחליטו , לראשונה בתולדות הפלמ"ח , לשלוח מישהו להיטמע באוכלוסייה הערבית לתקופה ארוכה , פנו אליו כמובן . יעקובה הסכים לעבוד כחורני בנמל חיפה עם פועלים ערבים מדלת העם של שכם , טול כרם וג'נין . יום אחד , בעודו מתכונן למשימה , קיבל פתק שנתלש מפנקס רשימות ובו כתוב " : נושא מכתב זה הוא מאנשי שלומנו . אנא דאג לו כמוסכם לעבודה בנמל חיפה . על החתום , יצחק שדה . " הפתק כוון לאבא חושי שהיה אז ה"מלך" של חיפה וכל יכול בנמל . יעקובה החליף את מלבושיו בג'קט קרוע ובמכנסיים מאובקים , שם לראשו כאפייה , ומרח שיערותיו בברלנטין ליצור רושם של ערבי כפרי שמגיע לעיר הגדולה נרגש . שלושה חודשים עבד יעקובה כחורני בנמל . הוא נשא על גבו שקי סחורות כסוור ועשה כל עבודה פיזית קשה אחרת שהטילו עליו , תמורת 30 גרוש ליום . הוא ישן עם שאר החורנים בחנויות מקומיות , על בגדיו שהונחו מגולגלים ברצפה הקרה , אכל מזון בסיסי של פיתה ערבית בפלפל , אך יותר מכול סבל מחוסר ההיגיינה האישית . יעקובה היה רעב וראשו נתמלא כינים . הוא נאלץ ללמוד לבלוע את גאוות הפלמ"חניק שאפיינה אותו ולסבול את יחסם של היהודים כלפיו כאל חורני לכל דבר . לאחר שלושה חודשים נשבר יעקובה ודרש ממפעילו לשחררו מהמטלה , שכן לא היה בה תכלית מודיעינית אלא תרגול ההתבוללות בערבים , ואין ספק שהצליח בה . סוף טוב הכול טוב , יעקובה שוחרר ממשימתו והובא היישר לביתו של יצחק שדה , וזה אישר שמילא את תפקידו נאמנה ועמד במבחן . בתפקידם כמסתערבים שוטטו יעקובה וחבריו ברחבי הארץ כערבים ואספו מידע מודיעיני שלא היו יכולים את המנטליות הערבית למד כנער שובב במיוחד , שנהג לגנוב זיתים מכרמי השיח' באדר ולהתגושש עם הנערים הערביים השכנים הוא נאלץ לבלוע את גאוות הפלמ"חניק שאפיינה אותו ולסבול את יחסם של היהודים כלפיו כאל חורני לכל דבר
|
|