|
|
עמוד:23
למחאה הכורדית יש רקע היסטורי שעניינו המתח שבין כורדים לערבים בצפונה של סוריה , חבל ארץ שרוב אוכלוסייתו היה כורדי אבל בעשרות השנים האחרונות חל בו תהליך ערביזציה . המשטר הסורי ניסה לאורך השנים ללחום בביטויי זהות ולאומיות כורדית ונמנע מלהעניק אזרחות סורית למאות אלפי כורדים שנמלטו , לטענתו , במהלך השנים לסוריה מעיראק . עם זה יש להודות שיחסו של המשטר לכורדים היה בסך הכול מניח את הדעת לעומת יחס המשטר העיראקי של צדאם חוסיין כלפי האוכלוסייה הכורדית בעיראק , ומכאן השקט היחסי ששרר באזור עד לאחרונה . נראה שההתפתחויות בעיראק משגרות מסר של עידוד לכלל האוכלוסייה הכורדית באזורים שסביב לה . הגיבוי שמעניקים האמריקנים לכורדים בעיראק , עד כדי כינון אוטונומיה דה-פקטו באזורים הכורדיים במדינה זו , מחזקים את הכורדים בסוריה , באיראן ובטורקיה מול השלטונות . מכאן , יש להניח , ההעזה של הכורדים בסוריה לצאת באופן שיצאו נגד המשטר הסורי . המשטר הסורי פעל לפייס את הכורדים ונמנע מלנהוג בהם ביד ברזל כהרגלו בעבר . במהומות אמנם דווח על מותם של כמה עשרות כורדים , אבל זאת כאין וכאפס לעומת דיכוי המרידות בעבר : לדוגמה , בעיר חמה בשנת 1982 דווח על אלפי הרוגים . עם זה נראה שבעימות הנדון , שעניינו קריאת תיגר של הכורדים בצפון המדינה על המשטר , יכול המשטר הסורי לסמוך על תמיכת האוכלוסייה הערבית , שהיא רוב מוחלט בסוריה ואינה רואה בעין יפה ביטויי בדלנות כורדיים וודאי שלא הישענות כורדית אפשרית על ארצות-הברית . גם וושינגטון מצדה בוודאי תיזהר בעידוד הכורדים שבסוריה , כדי שלא להשרות מתח ביחסיה עם אנקרה . טורקיה צופה בעניין ובחשש במתרחש בסוריה , שהרי גם בטורקיה אוכלוסייה כורדית ולה מסורת של עימותים עם הממשל המרכזי באנקרה . דרך אגב , דומה שגם מחאתם של ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם ברחבי סוריה על משטר הבעת' אינה צריכה להדאיג את המשטר יותר מדיי . מדובר בקבוצה קטנה של דורשי רפורמות שאין לה אחיזה של ממש בציבוריות הסורית . אף מרבית עמודי התווך של החברה ושל המשטר הסורי - קציני הצבא , האליטות הכלכליות , מעמדות הביניים ככל שהם קיימים בסוריה - כל אלה מוסיפים כנראה לתמוך במשטר הסורי . הם הרי יודעים טוב מכל משקיף זר , כי האלטרנטיבה למשטר הקיים בסוריה אינה בהכרח דמוקרטיה מערבית ליברלית מבית מדרשו של הממשל האמריקני , אלא השתלטות של כוחות פונדמנטליסטיים , ומוטב משטר הבעת' ולא הם . לא עבר זמן רב ובראשית מאי אירע פיגוע טרור בבירה הסורית . זהו פיגוע טרור ראשון מסוגו בסוריה , שהרי מאז דוכא , באכזריות רבה יש לומר , המרד האסלאמי במשטר בראשית שנות ה , 80- נהנתה סוריה מיציבות פנימית מרשימה . דמשק גם נתפסה כחסינה בפני פיגועי טרור בשל יחסיה ההדוקים עם קבוצות טרור כמו החמאס , הג'יהאד האסלאמי והחיזבאללה , ובשל הסיוע שהיא מגישה , גם אם לא במישרין ולא בפומבי , לקבוצות טרור הפועלות בהשראת אל-קאעידה נגד האמריקנים בעיראק . אלא שלא לעולם חוסן . עדיין מוקדם להעריך מיהו האחראי לפיגוע הטרור בדמשק : האם מדובר בפעילי ארגון אל-קאעידה שביקשו לפגוע במטרות מערביות בבירה הסורית ? או שמא אלה אנשי ' האחים המוסלמים' הסוריים המבקשים לנצל את חולשת המשטר הסורי כדי לנסות להרים ראש נגדו , כשני עשורים אחרי שדיכאם באכזריות ? בין כך ובין כך , פיגוע הטרור הוא מהלומה כואבת ליוקרתו של המשטר הסורי בהנהגתו של בשאר אל-אסד . מאז עלה בשאר לשלטון בסוריה לפני ארבע שנים , ביוני , 2000 ניכר שהוא מתקשה להיכנס לנעליו הגדולות של אביו המנוח , חאפז אל-אסד . לצד דמותו הלוקה בחסר , שליט חיוור וחלש , משטרו של בשאר מתמודד כיום עם כמה וכמה אתגרים מחוץ , ובהם המתיחות ביחסיו עם ארצות-הברית והחשש מפני התלקחות צבאית בין סוריה לישראל בשל תמיכתה של דמשק בארגוני הטרור הפלסטיניים ובחיזבאללה . קשיי המשטר מרובים גם מבית , בעיקר בתחומי הכלכלה והחברה . עתה מתברר כי עמדותיו האנטי-אמריקניות של בשאר לא הצילו את סוריה מידו של הטרור . בשלב זה מדובר באירוע יחיד שאינו מעיד בהכרח על כוח מאורגן בתוככי סוריה , המבקש או המסוגל להפיל את השלטון בדמשק . בכל זאת , האירועים האחרונים בסוריה בכללם , גם אם אין בהם משום סכנה קיומית מיידית לקיומו של משטר הבעת , ' הרי בטווח הארוך הם עשויים להחלישו ואף להביא את קצו . תהליך התגברות ביטויי אופוזיציה יש לו אפקט מצטבר , בייחוד לנוכח הקשיים הכלכליים ההולכים ונערמים , כמו המציאות האזורית הבעייתית שנתונה בה סוריה הן למול ארצות-הברית , שכנתה החדשה ממזרח , והן למול ישראל , האויב הישן והמוכר מדרום . אפשר שאילוצים אלה ידחפו את בשאר לכיוון המשך מגמות השינוי והרפורמה בסוריה , קודם כול במדיניות החוץ שלו ( מגמת פייסנות כלפי ארצות-הברית וגם כלפי ישראל . ( אבל לרבים נראה שבשאר שבוי במציאות שאיבד את השליטה עליה : מבית , ובו הוא נתון במאזן כוחות מקפיא ומקבע בינו ובין הגוורדיה הוותיקה שנשארה במקומה למן ימי אביו , הנאבקת בכל כוחה בכל ניסיון להכניס שינויים בסוריה ; מחוץ , נוכח הסערות האזוריות והבין-לאומיות . נראה כי מי שעשוי לקבוע את גורלה של סוריה בשבועות ובחודשים הקרובים אינו בשאר אל-אסד דווקא , אלא הנשיא ג'ורג' בוש בוושינגטון . ירצה - יגביר בוש את הלחץ על סוריה , ירצה - ימתן לחץ זה , ובכך יעניק למשטר הבעת' אורך נשימה נוסף . נדמה שלאחר כיבוש עיראק בידי ארצות-הברית נעשתה סוריה למטרה הבאה של וושינגטון באזור מי שעשוי לקבוע את גורלה של סוריה בשבועות ובחודשים הקרובים אינו בשאר אל-אסד דווקא , אלא הנשיא ג'ורג' בוש בוושינגטון
|
|