|
עמוד:21
שהכילו נפט שיובא מעיראק , וכן על נמל ביירות שהיה נקודה אסטרטגית . פיצוץ בתי הזיקוק היה גובה מחיר כבד ומגביל את יכולת המוסלמים בלבנון לצאת כנגד ישראל , ולא זו בלבד אלא שהם שימשו מקור נפט גם לסוריה ולירדן . כמוהם הנמל , שהיה מקום מרכזי להעברת סחורות ונשק לסוריה ולירדן שנלחמו אז בישראל . יעקובה אף תכנן בקפידה את פיצוץ מסילות הרכבת שעברו מלבנון לירדן ולסוריה , בדהר אל-בידה . לבנון הייתה בידיו של יעקובה , אך החוליה הביירותית חששה מתכניותיו ושכנעה את בארי שלא לאפשר לו להוציאן אל הפועל . מאוכזב , יעקובה הסיק את מסקנותיו על אומנות הדיווח . בדיעבד סיפר שלא דיווח "הביתה" עד כמה היה מעורה בלבנון ועד כמה קיבל גיבוי מהשיח' בשארה . לפיכך לא היו יכולים בישראל להעריך עד כמה ישימות היו תכניותיו . לקראת סוף מלחמת השחרור ביקש הפיקוד בארץ מכמה חברי חוליית לבנון לצאת לדמשק . אז ניהלה ישראל מו"מ שכלל דרישה מהסורים להפנות את צבאם לעבר דמשק ולצאת ממארג' עיון . יעקובה " , נהג מונית" שקשר קשרים בגבולות לבנון , הצליח להעביר את הסוכנים לדמשק בלי חיפוש ובלי שאלות מיותרות . מאוחר יותר , הוא שדיווח לארץ על הצבא הסורי שנסוג כנראה ממארג' עיון לכיוון דמשק . הוא נשאר בין לבנון לדמשק עד תחילת שנות ה , 50- תקופת הפסקת האש עם סוריה . סיפור הכיסוי של יעקובה כנהג מונית אפשר לו חופש תנועה בין המדינות ובתוכן , ניידות שתרמה רבות להצלחת פעילות החוליות שם . כך סייע לאחד הסוכנים שהיה במצוקה להיחלץ מלבנון ולחזור הביתה ; כך סייע להעביר אמודאי עם מוקשי ים לפוצץ את היכטה של היטלר שעגנה בנמל ביירות , ועוד פעולות רבות . נראה היה כי יעקובה היה "מלך" בלבנון ובדמשק - ידו בכול ויד כול בו . אך מדי פעם בפעם , סיפר , כשצפה בהוצאות להורג שהתחוללו בכיכרות המרכזיות , נהג להסתכל בעיני הנדונים למוות ולחשוב מה יעשה הוא במצב כזה : " לא נעים להגיד , חשבתי מה אני אעשה , וכל הזמן ישב לי באיזה מקום בראש שיום אחד אני עלול להיות האיש הזה . " בלבנון ובדמשק היה יעקובה עדיין לוחם צעיר ורווק , אך גם מאוחר יותר כשכבר היה בעל משפחה והסכנות ארבו לו כמו קודם בתפקידו כמסתרעב , הוא לא ויתר על חובתו למדינה , ותרומתו למודיעין הישראלי נמשיכה . תקצר היריעה מהכיל את עלילות האיש , וממילא יישארו רובן עלומות עוד שנים רבות . רק נאמר שהייתה ליעקובה הזכות "להיות שם : " לבנון , דמשק , מצרים , עיראק ובאיראן . גם אחרי ששב לארץ פעל מבלי ליאות לאסוף מידע מודיעיני בחברון , בג'נין ובשכם . זמן-מה אחרי שובו ארצה נשלח מקיבוצו אלונים ללמוד הוראה בסמינר 'אורנים . ' אחר כך חינך , לימד וליווה במשך שנים ארוכות את קבוצת 'ארז' במשק . בשנת 1965 יצא עם משפחתו לשליחות מטעם 'המוסד' באיראן , אבל למרבה הדאבה הוא נאלץ לקטוע אותה ולשוב ארצה עקב נפילת אחיו אלחנן ז"ל וגיסו רמי מזרחי ז"ל , אחי רעייתו מירה , בקרבות ירושלים במלחמת ששת הימים . בתחילת 1968 נקרא מהשב"כ להצטרף לשורותיו ולסייע במלחמה בפעילות חבלנית עוינת ( פח"ע ) שהלכה וגברה . יעקובה נעתר לבקשה והושאל מ'המוסד' לשרת בשב"כ . בשב"כ הוא סייע בהקמת יחידת החוקרים בשומרון ועמד בראשה בהמשך . תרומה חשובה ביותר הרים יעקובה למלחמה בטרור . שנים מספר שימש יעקובה קב"ט בקונסוליה של ישראל במילנו ואחריהן , ב , 1977- סיים את תפקידו בשירות . בשנות חייו האחרונות הועסק מעת לעת במטה המגזר הערבי בשומרון , והעתיר מניסיונו ומכישוריו על העובדים הצעירים שבקרבתו . בתוך כל זאת , היה איש משפחה חם ואוהב , מורה ומחנך , איש נוי טבע ונוף , של מאור פנים ואהבת אדם " , סבא טוב על טרקטורון ירוק" לנכדיו וגם לזאטוטים האחרים בקיבוצו . יעקובה כהן , לוחם ומסתערב בכל רמ"ח איבריו , יישם הלכה למעשה את הערך שהתחנך עליו " : לפקודה תמיד אנחנו . " יעקובה כהן - תרם למלחמה בטרור עד סוף ימיו יעקובה בנג'אדה בתלבושת של ערבי מקומי
|
|