|
|
עמוד:20
להשיג כיהודים או במראה יהודי . בסיורם , שרטטו ותכננו פיצוצי נקודות אסטרטגיות בריטיות וערביות שאיימו על היישוב . כך למשל בפיצוץ הגשרים - יעקובה אסף חומר מודיעיני , מיפה תכנן והשתתף בפעילות עצמה . בפיצוץ גשר דמיה אף נפצע מידי ערבי שתקף אותו ואת חבריו בשברייה . זו הייתה הפעם הראשונה שנאלץ יעקובה להרוג אדם . עוד יותר גרוע חש כששמע שבאותה פעילות לילית בגשר הזיו נהרגו יחיעם וייץ ונחמיה שיין . יעקובה כאב מאוד את מותם ואת היעלמותם של חברים אחרים במבצעים אחרים , ובכל שנות פעילותו חיפש אחר גופותיהם והתעניין בדבר הימצאותם . חברים הוא לא שכח . בין ביירות לדמשק : המודיעין הישראלי מחלחל במדינות האויב יעקובה המשיך להרחיב את גבולות תפקידו וכעת הוזמן לצאת לירדן להכתרת המלך הירדני . לראשונה הוחלט לשלוח מסתערב לפעול מחוץ לגבולות המדינה . אז , ב , 1946- לקראת ההכתרה , הובטח לכל הפלסטינים שיוכלו להיכנס ולצפות בהכתרה בלי צורך בהיתרים , מלבד תעודת זיהוי פלסטינית . בלי לחשוב פעמיים נסע לירושלים ועלה לאוטובוס מלא ערבים לנסיעה ארוכה לירדן . בעמאן חלק חדר במלון עם עוד ארבעה פלסטינים . בסוף , 1947 לקראת מלחמת השחרור , פנו כמרים מרוניטים מג'וניה שבלבנון לעזרת 'ההגנה , ' כנגד הערבים והאסלאם ונגד התערבות לבנון במלחמה בארץ . יגאל אלון החליט שהמחלקה מנוסה מספיק כדי להתחיל בהחדרת חוליות מסתערבים לארצות ערב ' . ההגנה' שלחה לג'וניה את חברי מחלקת המסתערבים עם מכשיר קשר ומכשיר מורס , לצורך איסוף מודיעין על פעילות מכיוון לבנון . יעקובה האלחוטאי היה אמור לצאת לביירות ולחבור אל חבריו שם , אך אז הגיעו נשק וציוד מצ'כוסלובקיה והחלה מלחמת העצמאות . המשימה נשתנתה . איסר בארי , אז מפקד חיל המודיעין , פנה ליעקובה וביקשו להעביר לביירות חומרי חבלה ומכשיר קשר נוסף , משימה אוונגרדית למודיעין הישראלי אז . בארי תיאר ליעקובה את שאיפותיו : להקים בביירות חוליה נוספת ולפגע בערבים המוסלמים , להממם , בלשונו של בארי . עם שלמה אראל , לימים מפקד חיל הים , יחד העמיסו ספינה בחומרי נפץ ויצאו לדרך , בעוד הווג'ווד , ספינת המלחמה בביטוי המקובל אז , ועליה תותח , מלווה אותם . הוסכם עם החוליה בביירות שתסמן בחוף את מקום הנחיתה המיועד , אך הסימון לא נמצא . הפיקוד בארץ החליט שעל הספינה , על כל יושביה וציודה , לחזור הביתה . יעקובה סירב לשוב ודרש שיורידו אותו עם הציוד לחוף והוא לבדו יחתור , יחפור בורות ויטמין את חומרי הנשק לחוליה שכבר בביירות . סירה הורדה ובה יעקובה ( שנשא תעודת זיהוי פלסטינית , ( מקלען ושני חותרים וכן חומרי חבלה . את החוף איש מהם לא הכיר , ובידי יעקובה רק מפה אבסטרקטית ששינן מבעוד מועד . כיוון שלא ידע את מקום נחיתתו , למד סימני חוף על מנת שיוכל מאוחר יותר לכוון את החוליה הביירותית לחומרי החבלה שהטמין בחול . את החותרים שחרר מהר מאוד מחשש שייתפסו ואין להם תעודות של ערבים . בעוד חבריו לסירה חתרו בחזרה לים , הוא המשיך ברגל מזרחה , לכביש ביירות-ראש הנקרה . בתכנית המקורית היה אמור יעקובה להגיע בשעה 2 : 00 בבוקר ל'קזינו מדיטרנה , ' לחבור לחוליה הביירותית ולהודיע לה היכן הוטמנו חומרי החבלה ומכשירי הקשר . בהבינו שלא יספיק ברגל , החליט יעקובה "לתפוס טרמפ . " הוא הרים ידו ועלה לרכב הראשון שעצר וביקשו להסיעו לקזינו . שם פגש את גמליאל ושמעון חברי החוליה . המומים לראותו , שמעו כיצד דרש שיורידוהו לבדו , כיצד הטמין את חומרי החבלה ומכשירי הקשר וכיצד הגיע ועוד ב"טרמפים" לביירות . בשבוע שלאחר מכן בביירות הזמינו השלושה מרתך סליקים והטמינו אותם בבקתות עזובות של צבא המנדט הצרפתי שעזב לא מכבר . אחר כך קבעו את הסליקים מתחת לבקתות והעבירו אליהם את חומרי החבלה והציוד שהוטמנו בחוף . יעקובה שכר לו חדר בסמוך לבקתות , עוד לפני שגילה כי מארחו היה לא אחר מאחיו של נשיא לבנון בשארה חורי , שיח' סלים בשארה . יעקובה נעשה לאיש חסותו של איש הפרלמנט הלבנוני , שסבר כי יעקובה פלסטיני , לבנוני לשעבר . בחסות זו קנה מונית והחל עובד כנהג מונית , וכך נהיה לנהגו האישי של חבר פרלמנט בלבנון , אף שכ"פלסטיני" אסור היה לו לעבוד בלבנון . כנהג מונית בקו טריפולי-ביירות למד יעקובה את המסלול על בוריו והחל אוסף מידע על בתי הזיקוק בצפון לבנון , יעקובה נעשה לאיש חסותו של איש הפרלמנט הלבנוני , שסבר כי יעקובה פלסטיני , לבנוני לשעבר יעקובה סירב לשוב ודרש שיורידו אותו עם הציוד לחוף והוא לבדו יחתור , יחפור בורות ויטמין את חומרי הנשק לחוליה שכבר בביירות כנהג מונית בקו טריפולי-ביירות למד יעקובה את המסלול על בוריו והחל אוסף מידע על בתי הזיקוק בצפון לבנון
|
|