"האם במקום ידע כל שייעד אחד לו מאתנו גורלו לעמוד?"

עמוד:30

" האם במקום ידע כל שייעד אחד לו מאתנו גורלו לעמוד " ? סיפורו של גמליאל כהן ז ל ( 2002-1922 ) 18   שנים   היה   גמליאל   כהן   ז"ל   סוכן   מודיעין   של   מדינת   ישראל   בארצות   ערב   ובחו"ל .   הוא   ייזכר כבן   נאמן   לארצו   שהקדיש   למענה   את   חלק   הארי   של   חייו מ' ת' איש מוסד מסתערב בשירות המוסד בראיונו   שנים   מספר   בטרם   הלך   לעולמו ,   נשאל   המסתערב הוותיק   גמליאל   כהן ,   אילו   כישורים   דרושים   לו   לאדם   כדי להיות   מסתערב   מצליח .   גמליאל   שהחל   בפעילותו   כמסתערב בשנת   , 1945   השיב   שתנאי   ראשון   הוא   ידיעה   טובה   מאוד של   השפה   הערבית   ועקרונות   האסלאם .   כדי   למצות   את הכישורים   הבסיסיים   האלה ,   טען   גמליאל ,   על   המסתערב להיות   משכיל   ובעל   ידע   נרחב   ככל   האפשר .   אך   אין   זה מספיק .   לדבריו ,   על   המסתערב   להאמין   בייעודו ,   לאהוב   את התפקיד   ולהיות   בעל   מוטיבציה   רבה .   כיוון   שהוא   נתון   לבדו במקום   פעילותו   בשדה   הקרב   האישי   שלו ,   הוא   עלול   להיקלע למצבים   קשים   שיחייבוהו   לנהוג   בתושייה   ולמצוא   מוצא בכוחות   עצמו . גמליאל   כהן   נולד   בשנת   1922   בדמשק   שבסוריה ,   עלה   ארצה בשנת   1943   ונמנה   בצעירותו   עם   מיטב   הנוער   בארץ   שפעל להקמת   מדינת   ישראל .   כחבר   פלמ"ח   היה   נכון   להקריב   רבות למימוש   מטרה   זו .   עובדת   היותו   יוצא   ארץ   ערבית   כיוונה את   פעילותו   לאפיק   מוגדר   מראש ,   שבו   היה   יכול   להביא תועלת   מרבית   כמסתערב .   ניסיונו   בתחום   זה ,   ערב   קום המדינה   ושנים   אחדות   לאחר   מכן ,   שימש   בסיס   איתן   לשלב פעילותו   הבא   -   איסוף   מודיעין   במסגרת   המוסד . הרעיון   ליישם   את   שיטת   ההסתערבות   בפעילות   המוסד הועלה   בשנת   . 1952   הכוונה   הייתה   להחדיר   מסתערב ,   איש המוסד ,   לנציגות   ערבית .   גמליאל ,   שהתאים   למטרה   זו ,   קיבל עליו   ללמוד   את   השליחות   ויצא   לאחת   מבירות   העולם , מתוך   הכרה   שמדובר   בניסיון   ראשון   מסוגו   ושיהיה   עליו ללמוד   את   תפקידו   בדרך   של   "ניסוי   ותעייה . " בסבלנות   אין   קץ   החל   גמליאל   לטוות   את   החוטים   שהיו אמורים   להובילו   למטרתו .   כדי   לתת   הסבר   לשהייתו   במקום , נרשם   ללימודי   עיתונאות .   משנות   חייו   הרבות   בין ערבים ,   ידע   גמליאל   להופיע   כאחד   מהם ,   להתיידד   עמם ובהמשך   -   לסלול   את   דרכו   אל   הנציגויות   הערביות .   בזכות כישרונו   ויכולתו ,   הצליח   מהר   למדיי   להתקבל   כעובד   מקומי באחת   הנציגויות   הללו . גמליאל מתקבל לעבודה בשגרירות ערבית תחילה   הוטל   עליו   להדפיס   מכתבים .   כלפי   חבריו   במקום העבודה   העמיד   פנים   כמי   שמסתפק   במועט .   הוא   נהג   להביא עמו ,   לעבודה ,   את   ארוחת   הצהריים   הצנועה   שלו ,   שאכל במקום .   התנהגות   זו   אפשרה   לו   להצדיק   את   שהייתו   במקום גם   בשעות   הצהריים ,   כאשר   כולם   יצאו   לאכול ...   גמליאל ניצל   את   הזמן   הזה   כדי   לחפש   בחדרים   חומר   חשוב   ומעניין שהיה   ראוי   להעתיקו . זמן   קצר   אחרי   שהחל   בעבודתו   בשגרירות ,   פנה   גמליאל לאחד   הדיפלומטים   הבכירים   באותה   נציגות ,   סיפר   לו   על לימודי   העיתונאות   שלו   והציע   לעזור   בהכנת   כתבות   על מגוון   נושאים .   הצעתו   נתקבלה   על   דעת   אותו   דיפלומט בכיר   והוא   הטיל   עליו   להכין   סקירה   על   נושא   פוליטי   מקומי . הסקירה   נשאה   חן   בעיני   הדיפלומט   הערבי ,   והוא   החל להעסיק   את   גמליאל   בהכנת   סקירות   שיועדו   למשרד   החוץ של   ארצו . מידת   האמון   שנתנו   בגמליאל   גם   אנשי   השגרירות   האחרים באה   לידי   ביטוי   בתחומים   רבים .   לא   אחת   נתנו   לו   לעיין בחומר   סודי   ואף   שיתפו   אותו   במבצעים   חשאיים . החומר   המודיעיני   שהצליח   גמליאל   לספק   בתקופת   פעילותו נחשב   למידע   בעל   ערך   רב .   זה   היה   בעיקר   מידע   צבאי ,   אולם גמליאל   הצליח   לגלות   גם   את   המעקב   של   אותה   נציגות אחר   פעילות   מדינית   וצבאית   של   ישראל ,   והמידע   שחשף על   נושאי   המעקב   ושיטותיו   הועילו   מאוד   גם   למודיעין המסכל   הישראלי . במהלך   פעילותו   בזהות   שאולה ,   נשא   גמליאל   לאישה   את עליזה ,   בחורה   ישראלית ,   ילידת   חלב   שבסוריה .   החופה נערכה   בסודי   סודות   כדת   משה   וישראל ,   אך   כלפי   חוץ התנהגו   השניים   כזוג   ערבי   לכל   דבר   ועניין .   עליזה   רעייתו ליוותה   אותו   לאורך   כל   פעילותו   המבצעית ,   למרות   כל המגבלות   שהייתה   נתונה   בהן . לאחר   מבצע   "קדש"   חזר   גמליאל   ארצה .   למעבידיו   הסביר כי   סיים   את   לימודיו   בעיתונאות   וכי   בכוונתו   לעזוב   את הארץ   שלמד   ועבד   בה .   לפני   עזיבתו   קיבל   מכתבי   המלצה בערבית   מהדיפלומט   הערבי   הבכיר ,   דבר   שהיה   עשוי   לאפשר לו   לחדש   את   הקשר   עם   נציגויות   ערביות   בעתיד ,   אם   יידרש לכך .   עם   קבלת   ההמלצות   שבו   גמליאל   ועליזה   ארצה . בשנת   1958   יצא   גמליאל   למשימה   נוספת .   הפעם ,   בארץ אחרת .   כיסויו ,   עיתונאי   ערבי ,   אפשר   לו   נגישות   לנציגויות דיפלומטיות   ערביות   ולגופים   כמו   "הליגה   הערבית"   וארגוני סטודנטים   ערביים .   גמליאל   נרשם   ללימודי   תואר   שלישי ( דוקטורט )  בעיתונאות   ותקשורת   באוניברסיטה   המקומית , ובה   בעת   החל   בהכנת   תשתית   לשהייתו   במקום .   לשם   כך פנה   למנהלי   העיתונים   החשובים   בעולם   הערבי   -   במצרים , בסוריה ,   בלבנון ,   בירדן ,   בסודאן ,   בערב   הסעודית   ואף במרוקו   -   והציע   את   שירותיו   ככתב   לעיתוניהם   בנושאי פוליטיקה ,   דיפלומטיה ,   כלכלה ,   חברה ,   תרבות ,   אמנות וספורט .   גמליאל   נענה   גם   מידי   אחד   העיתונים   שיצא   בארץ בערבית   וגם   מידי   עיתון   ערבי   מקומי   בארץ   שבתו .   שני העיתונים   פרסמו   את   מאמריו . לדעת   גמליאל   הועיד   אותו   הגורל   להיות   במקום מסוים ,   כדי   שיתרום   את   חלקו   לבניית   הארץ משנות   חייו   הרבות   בין   ערבים ,   ידע   גמליאל להופיע   כאחד   מהם ,   להתיידד   עמם   ובהמשך -   לסלול   את   דרכו   אל   הנציגויות   הערביות

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר