|
|
עמוד:30
" האם במקום ידע כל שייעד אחד לו מאתנו גורלו לעמוד " ? סיפורו של גמליאל כהן ז ל ( 2002-1922 ) 18 שנים היה גמליאל כהן ז"ל סוכן מודיעין של מדינת ישראל בארצות ערב ובחו"ל . הוא ייזכר כבן נאמן לארצו שהקדיש למענה את חלק הארי של חייו מ' ת' איש מוסד מסתערב בשירות המוסד בראיונו שנים מספר בטרם הלך לעולמו , נשאל המסתערב הוותיק גמליאל כהן , אילו כישורים דרושים לו לאדם כדי להיות מסתערב מצליח . גמליאל שהחל בפעילותו כמסתערב בשנת , 1945 השיב שתנאי ראשון הוא ידיעה טובה מאוד של השפה הערבית ועקרונות האסלאם . כדי למצות את הכישורים הבסיסיים האלה , טען גמליאל , על המסתערב להיות משכיל ובעל ידע נרחב ככל האפשר . אך אין זה מספיק . לדבריו , על המסתערב להאמין בייעודו , לאהוב את התפקיד ולהיות בעל מוטיבציה רבה . כיוון שהוא נתון לבדו במקום פעילותו בשדה הקרב האישי שלו , הוא עלול להיקלע למצבים קשים שיחייבוהו לנהוג בתושייה ולמצוא מוצא בכוחות עצמו . גמליאל כהן נולד בשנת 1922 בדמשק שבסוריה , עלה ארצה בשנת 1943 ונמנה בצעירותו עם מיטב הנוער בארץ שפעל להקמת מדינת ישראל . כחבר פלמ"ח היה נכון להקריב רבות למימוש מטרה זו . עובדת היותו יוצא ארץ ערבית כיוונה את פעילותו לאפיק מוגדר מראש , שבו היה יכול להביא תועלת מרבית כמסתערב . ניסיונו בתחום זה , ערב קום המדינה ושנים אחדות לאחר מכן , שימש בסיס איתן לשלב פעילותו הבא - איסוף מודיעין במסגרת המוסד . הרעיון ליישם את שיטת ההסתערבות בפעילות המוסד הועלה בשנת . 1952 הכוונה הייתה להחדיר מסתערב , איש המוסד , לנציגות ערבית . גמליאל , שהתאים למטרה זו , קיבל עליו ללמוד את השליחות ויצא לאחת מבירות העולם , מתוך הכרה שמדובר בניסיון ראשון מסוגו ושיהיה עליו ללמוד את תפקידו בדרך של "ניסוי ותעייה . " בסבלנות אין קץ החל גמליאל לטוות את החוטים שהיו אמורים להובילו למטרתו . כדי לתת הסבר לשהייתו במקום , נרשם ללימודי עיתונאות . משנות חייו הרבות בין ערבים , ידע גמליאל להופיע כאחד מהם , להתיידד עמם ובהמשך - לסלול את דרכו אל הנציגויות הערביות . בזכות כישרונו ויכולתו , הצליח מהר למדיי להתקבל כעובד מקומי באחת הנציגויות הללו . גמליאל מתקבל לעבודה בשגרירות ערבית תחילה הוטל עליו להדפיס מכתבים . כלפי חבריו במקום העבודה העמיד פנים כמי שמסתפק במועט . הוא נהג להביא עמו , לעבודה , את ארוחת הצהריים הצנועה שלו , שאכל במקום . התנהגות זו אפשרה לו להצדיק את שהייתו במקום גם בשעות הצהריים , כאשר כולם יצאו לאכול ... גמליאל ניצל את הזמן הזה כדי לחפש בחדרים חומר חשוב ומעניין שהיה ראוי להעתיקו . זמן קצר אחרי שהחל בעבודתו בשגרירות , פנה גמליאל לאחד הדיפלומטים הבכירים באותה נציגות , סיפר לו על לימודי העיתונאות שלו והציע לעזור בהכנת כתבות על מגוון נושאים . הצעתו נתקבלה על דעת אותו דיפלומט בכיר והוא הטיל עליו להכין סקירה על נושא פוליטי מקומי . הסקירה נשאה חן בעיני הדיפלומט הערבי , והוא החל להעסיק את גמליאל בהכנת סקירות שיועדו למשרד החוץ של ארצו . מידת האמון שנתנו בגמליאל גם אנשי השגרירות האחרים באה לידי ביטוי בתחומים רבים . לא אחת נתנו לו לעיין בחומר סודי ואף שיתפו אותו במבצעים חשאיים . החומר המודיעיני שהצליח גמליאל לספק בתקופת פעילותו נחשב למידע בעל ערך רב . זה היה בעיקר מידע צבאי , אולם גמליאל הצליח לגלות גם את המעקב של אותה נציגות אחר פעילות מדינית וצבאית של ישראל , והמידע שחשף על נושאי המעקב ושיטותיו הועילו מאוד גם למודיעין המסכל הישראלי . במהלך פעילותו בזהות שאולה , נשא גמליאל לאישה את עליזה , בחורה ישראלית , ילידת חלב שבסוריה . החופה נערכה בסודי סודות כדת משה וישראל , אך כלפי חוץ התנהגו השניים כזוג ערבי לכל דבר ועניין . עליזה רעייתו ליוותה אותו לאורך כל פעילותו המבצעית , למרות כל המגבלות שהייתה נתונה בהן . לאחר מבצע "קדש" חזר גמליאל ארצה . למעבידיו הסביר כי סיים את לימודיו בעיתונאות וכי בכוונתו לעזוב את הארץ שלמד ועבד בה . לפני עזיבתו קיבל מכתבי המלצה בערבית מהדיפלומט הערבי הבכיר , דבר שהיה עשוי לאפשר לו לחדש את הקשר עם נציגויות ערביות בעתיד , אם יידרש לכך . עם קבלת ההמלצות שבו גמליאל ועליזה ארצה . בשנת 1958 יצא גמליאל למשימה נוספת . הפעם , בארץ אחרת . כיסויו , עיתונאי ערבי , אפשר לו נגישות לנציגויות דיפלומטיות ערביות ולגופים כמו "הליגה הערבית" וארגוני סטודנטים ערביים . גמליאל נרשם ללימודי תואר שלישי ( דוקטורט ) בעיתונאות ותקשורת באוניברסיטה המקומית , ובה בעת החל בהכנת תשתית לשהייתו במקום . לשם כך פנה למנהלי העיתונים החשובים בעולם הערבי - במצרים , בסוריה , בלבנון , בירדן , בסודאן , בערב הסעודית ואף במרוקו - והציע את שירותיו ככתב לעיתוניהם בנושאי פוליטיקה , דיפלומטיה , כלכלה , חברה , תרבות , אמנות וספורט . גמליאל נענה גם מידי אחד העיתונים שיצא בארץ בערבית וגם מידי עיתון ערבי מקומי בארץ שבתו . שני העיתונים פרסמו את מאמריו . לדעת גמליאל הועיד אותו הגורל להיות במקום מסוים , כדי שיתרום את חלקו לבניית הארץ משנות חייו הרבות בין ערבים , ידע גמליאל להופיע כאחד מהם , להתיידד עמם ובהמשך - לסלול את דרכו אל הנציגויות הערביות
|
|