|
|
עמוד:24
24 היום שאחרי ערפאת הסתלקות ערפאת קרוב לוודאי שתביא לידי הגברת תהליכי ההתפוררות בחברה הפלסטינית . ישראל לא תצא נשכרת מהיעדר הנהגה פלסטינית אפקטיבית ד"ר שמואל בר מזרחן מהו "עידן ערפאת ? " במשך שנות דור ממלא יאסר ערפאת תפקיד מרכזי - סמלי ומעשי כאחד - בפוליטיקה הפלסטינית . במישור הסמלי , ערפאת מייצג בעיני עמו הישגים כלל-לאומיים חשובים : הייצוג העצמאי הפלסטיני , תמיכה בין-לאומית ומאבק בישראל . אולם בו בזמן הוא מסמל את ה"מגזר" של פליטי , 48 שביטויו המובהק הוא התביעה לזכות השיבה . באמצעות נכסיותו המדינית , השכיל ערפאת להפנים את האינטרס של "מגזר " 48 גם בדעת הקהל של ציבור תושבי השטחים . אמנם במהלך האינתיפאדה הראשונה הצמיחו תושבי השטחים "גיבורים מקומיים" המייצגים את האינטרסים המובהקים שלהם ונרא ה שצומח נרטיב של ה"פ נים" הדוחק הצדה את "בעיית " 48 הבלתי ניתנת לפתרון . ואולם אחרי הסכמי אוסלו חזר הנרטיב של ה"חוץ" ודחק הצדה את הנרטיב ההולך ומתגבש של ה"פנים . " במישור המעשי , ערפאת הוא המכריע באש"ף וברש"פ , והיעלמו ( אין הכוונה למצב שבו ערפאת מגורש מהשטחים , שכן אז השפעתו בשטח עשויה אף לגבור ) ייצור חלל שלטוני מעשי שאין לפלסטינים דפוסים זמינים ובדוקים למלאו . המנהיגות הפלסטינית הקיימת נחלקת ל"דור מייסדים" של ה"חוץ ) " בירות / תוניס ) ול"משמרת צעירה" של ה"פנים" ( בוגרי האינתיפאדה הראשונה ובתי הכלא הישראליים . ( ניתן גם להבחין בזיקות אידאולוגיות לפת"ח , לזרמים האסלאמיים או לאחרים או בזיקות לגורמי חוץ ערביים ומערביים . ככלל , לעומת "דור המייסדים , " הנהגת הצעירים היא מבוזרת ביותר , בלא היררכיה כוללת ומכאן - יותר " דמוקרטית . " עם זה ה"דמוקרטיה" הפלסטינית הפורמלית המגולמת במועצה המחוקקת והחברה האזרחית החילונית ( אקדמאים , חילונים השואפים לחברה דמוקרטית ומודיםמי בפה מלא ומי בחציו - שהם מעדיפים להידמות לישראל יותר מלמדינות ערב ) אינה גורם חשוב במאזן הכוחות , והשפעת חברי המועצה בשטח מועטה . מעטים נשארו מאבות המייסדים של פת"ח / אש"ף , וחוץ מערפאת אין בהם דמויות בעלות שיעור קומה מנהיגותי או שליטה במוקדי כוח בשטח . יש אפוא מקום לטענה שעם הליכתו של ערפאת תרד מהבמה הפוליטית גם " המשמרת הוותיקה" של התנועה הפלסטינית " . חילופי משמר" אלה מסמנים גם את העברת הלפיד למנהיגי "פנים , " שכן אין ל"חוץ" דור המשך הפועל בשטח . אולם גם ל"פנים" הצעיר אין הנהגה כלל-לאומית . הגם שבאינתיפאדה הראשונה בלטה תופעת הנהגות-על של ה"פנים" של אזורים שונים , " הצנחת" הנהגת תוניס לשטח החלישה הנהגות אלה , ומדיניות ערפאת , בשילוב צעדי הביטחון של ישראל ובראשם הניתוק בין הגדה המערבית לעזה , הכתרים והסגרים , תרמה לתהליך האטומיזציה של השטח . מה למחרת ? לא צפוי שערפאת יכתיר יורש , וגם אם יהיה חולה מאודאמנם בכירי הרשות ייערכו כדי לשמר את מעמדם ואת מנופי השליטה שלהם , אך ייזהרו שלא להצטייר כמזדרזים לעוט על השלל ; עם מות ערפאת הם ישתדלו ליישם תהליך ירושה תקין , אך בד בבד ידעו שזהו מהלך פורמלי גרידא וייערכו למאבק הירושה האמיתי . רבים הסיכויים שמתוך הריק המנהיגותי ידרוך כוכבם של "סוסים שחורים , " קרימנהיגי הדרג השלישי של "הנהגת הפנים , " שאינם מוכרים כיום ברמה הלאומית והעשויים להיות עמוד השדרה של מנהיגות רב-קוטבית בעתיד . הזרם האסלאמי , גם אם אינו מייצג יותר מ30- אחוזים מהציבור , מהווה "מדינה בתוך מדינה" ברשות הפלסטינית וזוכה להערכה נרחבת בציבור ככוח יעיל , ממושמע , מאורגן ו"נקי" יחסית מהשחיתות שפשתה בכל דרגי הרשות הפלסטינית . אם לא תתפוס הנהגה נחושה את מקומו של ערפאת עלול החמאס להיוותר כגורם הפוליטי היחיד שיש לו שליטה , כיוון ומנופים זמינים לכבוש את הציבור . חילופי הדורות בהנהגה הפלסטינית ומשבר הלגיטימציה הצפוי של מנגנוני הרשות הפלסטינית עשויים לחולל תסיסה בקרב הציבור הפלסטיני . הפלסטינים , יותר מכל עם ערבי אחר , נגישים לנהגים דמוקרטיים וחוו את פעולתם בישראל ( גם אם לא הוחלו עליו במישרין , ( והם עשויים לרצות לחקותם . אולם בהיעדר "חברה אזרחית" מגובשת שתנתב את התסיסה ליעדים דמוקרטיים , יהיה הזרם האסלאמי , ובראשו החמאס , הנהנה העיקרי . לא הכרחי שכל תפקידיו של ערפאת - הרשמיים והבלתי רשמיים - ימולאו מיד עם מותו בידי אדם אחד או בכלל . כבר היום גורמים בכירים ברש"פ מזכירים את שיטת ה"טריומווירט" כפתרון אפשרי . אולם עם הסתלקותו של ערפאת ייתכן שיאבד כלח על המבנה הנשיאותי של המשטר הפלסטיני , התפור על פי מידותיו . חברי ההנהגה יעדיפו לבחור לנשיא אדם שכוחו בסמליותו , אך הוא נעדר סמכות , כחלק ממהלך להעברת מרכז הכובד לראשות הממשלה ולהנהגת שיטת ממשל פרלמנטרי . יש מקום להניח שתפקיד ראש אש"ף , המסמל ערכים ותפיסות שמאבדים את תוקפם בהדרגה , ייאבד אף הוא את חשיבותו . נוסף על כך יהיה קשה "להוריש" את התפקיד ה"צבאי" של ערפאת , שכן לא קיימת היררכיה מסודרת שניתן להכפיף ליורש . במישור המעשי , ערפאת הוא המכריע באש"ף וברש"פ , והיעלמו ייצור חלל שלטוני מעשי שאין לפלסטינים דפוסים זמינים ובדוקים למלאו * מסמך זה הוא תמצית של דוח צוות חשיבה שהוכן לקראת כנס הרצליה הרביעי איור יצחק ברזילי
|
|