|
עמוד:15
תקופת המלחמה מרגע שהוברר שהטורקים לא ייתנו לדיוויזיה 4 האמריקנית לעבור בשטחם החליטו האמריקנים להפעיל בצפון עיראק את ה'מודל האפגאני , ' כלומר כוחות מיוחדים הפועלים בתוך מעטפת של כוחות מקומיים כורדיים . לאמריקנים היו שתי חזיתות בצפון עיראק : הצבא העיראקי שממערב למובלעת הכורדית בקו מוסול-כירכוך ; והמובלעת שבשליטת האנצאר אל-אסלאם הצמודה לגבול האיראני במזרח . בשתי חזיתות אלה פעלו הכוחות האמריקניים המיוחדים בשיתוף פעולה עם הפשמרגה וסייעו להם . הלחימה התנהלה בשיטה ה"אפגאנית . " מטוסי הפצצה ותקיפה שהגיעו מאנגליה ומהים התיכון דרך המרחב האווירי של טורקיה כתשו - באמצעות חמ"ם מכל הסוגים ובסיוע הכוונתי ומודיעיני של כוחות מיוחדים מהקרקעתחילה את מתקני השליטה והקשר ואת מתקני השלטון , ואחר כך את יחידות הצבא העיראקי שבקו החזית ובעומקה , את מתקני ההגנה האווירית ( ההגנ"א ) ואת מוסדות השלטון . בה בעת טופלו באותה שיטה גם מעוזי האנצאר אל-אסלאם שנכבשו בתום השבוע השני למלחמה בידי כוח של הפשמרגה וצוותים של הכוחות המיוחדים האמריקניים . כל אימת שהתמוטט מתחם או מערך מבוצר בקו הקדמי העיראקי היו הפשמרגה מתקדמים לתוכו ועמם צוותי הכוחות המיוחדים האמריקניים . תפקיד צוותים אלה היה בין השאר להיות "שמרטפים מדיניים" של הפשמרגה . האמריקנים חששו שאם ישתלטו הפשמרגה מוקדם מדיי על מוסול וכירכוך אזי יפלוש הצבא הטורקי למובלעת הכורדית וייצור להם בעיה בעורף . לכן עיכבו את הפשמרגה ונתנו להם להשתלט בכל יום על נתח מהשטח שבשליטת סדאם . כך היה עד שנכבשה בגדד . אז הסירו האמריקנים את כל המגבלות - הם נתנו לפשמרגה להשתלט על כירכוך וביום שלמחרת על מוסול . הם עצמם , כלומר חטיבת הצנחנים ה , 173- דהרו להשתלט על שדות הנפט שסביב לשתי ערים אלה ולאבטחם . בשבוע השני למלחמה בלילה גשום צנחה חטיבת הצנחנים 173 של צבא ארצות-הברית בתוך המובלעת הכורדית היישר אל שדה התעופה "בשור" שליד העיירה חריר . שדה תעופה זה ובו מסלול שאורכו ק"מ וחצי שימש בעבר את חיל האוויר העיראקי והוכשר מחדש בידי הכורדים של ברזאני בפיקוח האמריקנים לפני המלחמה . שדה נוסף מסוג זה הוכשר לשימוש האמריקנים בבקרג'ו , ליד סולמניה , באזור שבשליטת טאלבני . גם בבקרג'ו הצניחו האמריקנים גדוד של חטיבה 173 והנחיתו , בימי המלחמה , כ800- ממגויסי ה , INC- שיעים ברובם שאחר כך הוטסו לדרום , אל האזור השיעי . המטוסים שהצניחו את חטיבת הצנחנים היו יכולים לנחות בלא קושי בבשור ובבקרג'ו , אלא שהאמריקנים העדיפו צניחה מתוקשרת היטב כדי להמחיש לטורקים שהם שולטים במצב וכי לא יניחו לפשמרגה להשתלט על צפון עיראק . אחרי הצניחה לא יצאה החטיבה מאזור השדה אלא אנשיה והפשמרגה אבטחו יחד את השדה שהונחתו בו מדי לילה ציוד , רכב קרבי ותחמושת . אנשי יחידות המודיעין והסיור של החטיבה קיימו סיורים ותצפיות על נתיבי הגישה לשטח שבשליטת סדאם . רק אחרי שנכבשה בגדד נתברר כי תפקידם של הצנחנים היה להשתלט על שדות הנפט ומתקניו שבצפון עיראק ולאבטחם . איסוף המודיעין בידי האמריקנים בזמן המלחמה היה פחות או יותר במתכונת שלפני המלחמה , אלא שעתה הוא התקיים במהלך קרב . בעיקר העול נשאו אנשי הכוחות המיוחדים שהיו ברובם צוותי צסק"א . הם תוגברו מבלי הפסק ואף קיבלו בזמן המלחמה כלי רכב ( בהברחה מטורקיה ובהיטס ) שאפשרו להם לנוע באופן עצמאי ( אך בליווי כורדי צמוד . ( בתקופת המלחמה ( החל ב19- במרס ( 2003 פעלו בצפון עיראק כ300- אנשי כוחות מיוחדים אמריקניים . במהלך המלחמה הועברו עוד צוותים שסיימו את משימתם בחיפוש אחר "סקאדים" במערב עיראק , ולקראת סוף המלחמה היו בצפון עיראק כ 1 , 000- אנשי כ"מ אמריקניים . הם עבדו בדרך כלל בצוותים של עשרה . הם היו מצוידים במכשירי תג"ם לקשר אווירי-קולי עם מטוסי ההפצצה והתקיפה שהגיעו מטורקיה , מהים התיכון או מאנגליה . נוסף על כך הייתה להם תקשורת לוויינית , קולית ודיגיטלית עם ארצות-הברית והמפקדות במזרח התיכון . לצורך איתור מטרות הם הפעילו מכשירי , GPS מדי טווח ואזימוט המבוססים על טכנולוגיית לייזר ובמפות טופוגרפיות ' ) לבנות ( ' רגילות בקנה מידה . 1 : 50 , 000 הכוונת המטוסים נעשתה באמצעות מצייני לייזר ובאמצעות העברה דיגיטלית של נ"צ 12 ) ספרות , אולי יותר ) היישר למטוסים התוקפים . צוותי הכוחות המיוחדים התמקמו בעמדות תצפית הרחוקות כמה מאות מטרים עד ק"מ מעמדות קו החזית של סדאם , ומשם כיוונו את המטוסים שהפציצו . כשהתמוטטו המתחם או המוצב העיראקי הם נעו עם הפשמרגה לתוכו . כאמור , בשבוע השלישי למלחמה העבירו האמריקנים בהיטס כמה צוותים "כבדים" של הכוחות המיוחדים ( כנראה ריינג'רס ) ממערב עיראק כדי לסייע ללחימה בצפון . צוותים אלו שסיימו את משימתם באיתור טק"ק במערב עיראק היו בנויים ממשאית ייעודית ושלושה האמרים ונמנו בהם כ20- איש . הם פעלו כצוותי לחימה , איסוף מודיעין וצסק"א . גם בזמן המלחמה התבסס איסוף המודיעין בשטח בעיקר על הפשמרגה , והאמריקנים התמקדו בלחימה עצמה . אנשי הכוחות המיוחדים לא הפעילו מזל"טים או אמצעים אחרים והסתפקו בתצפיות ובמודיעין אנושי שסיפקו להם הפשמרגה . השבויים העיראקיים שנפלו לידי הפשמרגה - כ300- במספר - הוחזקו במחנה שבויים באזור העיירה סורן . הם כמעט שלא נחקרו ; נראה שהפשמרגה ידעו היטב את המתרחש במערכי הצבא העיראקי ולא היה להם צורך בתחקור שבויים . ואילו אנשי סב"מ היו מעורבים במגעים עם מפקדי הצבא העיראקי כדי להביאם לידי כניעה . אלא שמגעים אלה , בתיווך ובסיוע של אנשי זרוע המודיעין של הכוחות המיוחדים של הפשמרגה , התנהלו בעצלתיים והניבו פירות רק אחרי שנכבשה בגדד . מפקדי הדיוויזיה באזור מוסול נכנעו לא באופן רשמי ורק פיזרו את צבאם שהתמוסס לתוך האוכלוסייה המקומית . לאחר נפילת בגדד 'רצו' האמריקנים לשדות הנפט והתמקדו בניסיון לתפוס את בכירי הבעת' שניסו לברוח לסוריה . הם הניחו לביזה ולחיסול החשבונות להשתולל , דבר שפגע בהם כבומרנג אחר כך ומנע מהם מודיעין רב-ערך על הנשק להשמדה המונית של סדאם ועל הגורמים שמפעילים כנגדם כעת את הגרילה . בשל הביזה וחיסולי החשבונות שלא עצרו האמריקנים , אבדו להם מסמכים רבים ובהם כאלה שהיה בהם כדי ללמד על מקום הנב"ק וכן רשימות של פעילי בעת' שירדו למחתרת בהפעילם גרילה נגד האמריקנים
|
|