מחשבות על מלחמת הרקטות

עמוד:13

נקט אסטרטגיה אסימטרית שאחדים מכנים ' אסטרטגיה של היעלמות . ' מול אסטרטגיה כזו לא התאפשר לישראל , שלא הבינה את הלוגיקה של היריב , להשיג ניצחון אף שניתן היה להשיגו . באופן כללי ניתן לסווג את הרקטות שהפעיל חיזבאללה לשניים : . 1 רקטות קצרות טווח ( בקוטר 107 ו122- מ"מ . ( הארגון צבר כ 12 , 000- רקטות מסוג זה והציבן בדרום לבנון . מאחר שמדובר בטווחים שהם קצרים מ20- ק"מ , הוצבו רוב הרקטות מסוג זה במרחק כעשרה ק"מ מהגבול . חלק ניכר מהרקטות חולק מראש לפעילי חיזבאללה ואוחסן בבתים שבכפרים ובעיירות . מיעוטן שוגר ממשגרים תקניים וניידים , ורובן המכריע שוגר ללא משגרים כלל , באמצעות מנגנון שהופעל על ידי קוצב זמן . חלק מהרקטות שוגרו מבונקרים ייעודיים שהוכנו מבעוד מועד . בסך הכול שוגרו במלחמה כ 3 , 500- רקטות מסוג זה . . 2 רקטות לטווח בינוני . בסד"כ של הרקטות מסוג זה נמנו כ 1 , 000- קטיושות 122 מ"מ ארוכות טווח ( מהן שוגרו כ ( 500- ועוד כ 1 , 000- רקטות כבדות יותר ( מהן שוגרו כ . ( 200- בגלל כובדן , רקטות אלה זקוקות למשגרים , וחיזבאללה השתמש במגוון גדול של משגרים רכובים , החל במשגרים בעלי יכולת שיגור של רקטה יחידה וכלה במשגרים המסוגלים לשגר 14 רקטות בו-זמנית . הטווח הארוך יחסית של רקטות אלו אפשר לחיזבאללה להציב את המשגרים רחוק יותר מגבולה של ישראל , באזור צור ואף מצפון לליטני . כיוון שמדובר ברקטות ולא בטילים ( ההבדל העיקרי בין רקטה לטיל הוא אי-קיומה של מערכת הנחיה כלשהי ברקטה , ואילו טיל הוא מונחה ) הרי דיוקי הפגיעה של רקטות נמוכים ביותר , כחמישה אחוזים מהטווח . כך למשל דיוק הפגיעה של רקטה בטווח 20 ק"מ הוא כאחד ק"מ , ושל רקטה בטווח 100 ק"מ הוא כחמישה ק"מ . מובן מאליו שנשק זה אינו מתאים לפגיעה במטרות נקודה , אולם כנשק טרור כנגד אוכלוסייה אזרחית הפרוסה על פני שטח נרחב , יש לו יכולות בלתי מבוטלות . כפי שעולה מתפיסת הביטחון הישראלית שעיצבו בן גוריון , ישראל גלילי , יגאל אלון , יובל נאמן , משה דיין ואחרים , לפני קרוב ל60- שנה , שומה על מדינת ישראל להשיג הכרעה בכל סיבוב של מלחמה עם מדינות ערב . בשל יחסי הכוחות האסימטריים בין ישראל למדינות ערב , הרי שכישלון ישראלי אפילו בסיבוב אחד אינו נסבל , שכן פירושו השמדת המדינה . העובדה שישראל הגיבה בחוזקה גם לאירועים הקטנים ממלחמה בהיקפם , יצרה הרתעה מצטברת שבזכותה נטשו חלק ממדינות העימות את דרך המלחמה וחתמו על הסכמי שלום עם ישראל . מלחמות עבר , בעולם בכלל ובישראל בפרט , הוכרעו על-פי רוב באמצעות תמרון - מהלך קרקעי שכלל כיבוש שטח - ולא באש מדויקת , שמילאה תפקיד מסייע למהלך התמרון אך לא החליפה אותו . עם הבשלת הטכנולוגיה המאפשרת להפעיל אש מדויקת , ועם תפיסת ה ( Revolution in Military Affairs ) RMA- שקנתה לה אחיזה בצה"ל - עבר מרכז הכובד של הלחימה לטובת מרכיב האש המדויקת - על חשבון מרכיבי התמרון וכיבוש השטח . דומה שהלקח המרכזי ממלחמת לבנון של קיץ 2006 הוא כי לא ניתן להשיג הכרעה ללא כיבוש שטחי מפתח באמצעות תמרון . בלעדי תמרון וכיבוש שטחים , ישראל עלולה ( כבעבר ) להיגרר למלחמת התשה , שבה נשמטים יתרונותיה אל מול מדינות ערב . הפעילות האווירית של חיל האוויר הישראלי כנגד מערך הרקטות של חיזבאללה זכתה לשבחים מקיר לקיר . במיוחד התגאו גורמים במערכת הביטחונית בשני תחומים עיקריים : פגיעה מהירה במערך הרקטות לטווח ארוך ( רקטות הזילזאל האיראניות למשל ) ו"סגירת מעגל" קצרה של ירי רקטות לטווח בינוני או קצר , היינו פגיעה במשגר זמן קצר ביותר לאחר שיגורן . אולם דומה שחיזבאללה לא ייחס חשיבות ומשמעות רבה לשרידותם של המשגרים . בסרטי תקיפה לא מעטים , ששחרר צה"ל לפרסום , עולה בבירור כי חיזבאללה לא עשה כל ניסיון להסיג את המשגרים לאחר שירו אלא להרחיק מהם את המפעילים . יתר על כן , מניתוח התפלגות ירי הרקטות ניכר שלא הייתה לתקיפה האווירית כנגד מערך הרקטות לטווח קצר ובינוני כל השפעה על קצב שיגורן לעבר ישראל . נראה שהמערך המורכב והיקר של חיל האוויר לא השיג כל השפעה על מערך הרקטות של חיזבאללה . גילוין של עמדות ירי רקטות שהוכנו מראש ושלא היו מאוישות , חוסר הניסיון לשמר את המשגרים ואי-התמעטות השיגורים , מראה שחיזבאללה הצטייד מראש בכמות משגרים גדולה מאוד , ולמעשה ראה במשגרים מוצרים מתכלים וחד-פעמיים . ישראל , לעומת זאת , עשתה מאמץ ניכר לפגוע בכל משגר , דבר שלא הניב כל תוצאה משמעותית מדידה . יתר על כן - חלק מעמדות הירי המוסוות והמוכנות מראש התגלה לכוחות צה"ל רק כשהגיעו כוחות רגליים למקומות אלה . מובן אפוא שחיל האוויר לא שימש כלי כנגד עמדות אלה כלל . אופן הפעולה של ישראל כלפי חיזבאללה בקיץ 2006 לא הלם את ההבנה של מהות ההכרעה והניצחון והדרך להשיגם . דומה ששינוי בתפיסות ההפעלה של צה"ל והמחשבה שתושג הכרעה מהאוויר בלבד , כמו גם חוסר רצונו של הרמטכ"ל והדרג המדיני לבצע תמרון , הביאו ליד כך שלא הושגה הכרעה ולא הושג ניצחון בסיבוב זה . יתרה מזו , בהינתן האסימטריה החדה במאזן הכוחות ישראל-חיזבאללה , יכול היה הארגון לטעון לניצחון על ישראל שכן הגורמים לניצחון ולהכרעה היו שונים לתפיסתו מאלה של ישראל . חיזבאללה נדרש אך לשרוד ולשמר חלק מיכולותיו בתחום ירי הרק"ק , ומשעשה כן ( באסטרטגיה של היעלמות למשל , ( יכול היה לטעון לניצחון . בשלב זה קשה לקבוע את המאזן הסופי בין ישראל לחיזבאללה , אך דומה שנכון יהיה לטעון כי המצב האסטרטגי הכולל של ישראל אחרי המלחמה אינו טוב יותר משהיה לפניה , וזאת בעיקר בגלל התערערות ההרתעה , שהיא מרכיב ראשון במעלה בתורת הביטחון הישראלית . תוצאות המלחמה לא היו מחויבות המציאות . אפשר גם אפשר היה להפחית את ירי הקטיושות באופן ניכר באמצעות השתלטות קרקעית על דרום לבנון ( עד נהר הליטני . ( התוצאות בפועל הן תולדה של כישלון קברניטי הביטחון בניהול נכון של מהלכי המלחמה ושל חוסר ההתאמה בין המטרות שנקבעו ובין השיטה שיושמה להשגתן . תוצאות המלחמה לא נבעו אפוא מחוסר יכולת אלא מהחלטות שגויות של הדרג העליון - הצבאי והמדיני כאחד . דרום לבנון , קיץ - 2006 דבר לא עצר את ירי הקטיושות לצפון מדינת ישראל

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא