|
|
עמוד:28
???????????????????????? ??????????????????? ?????????????????????????????? מנחם בנטוב האם יום הזיכרון הוא עניין פרטי של המשפחות השכולות , או עניין לאומי ? האם יש מקום לחדש את התכנים המשודרים ביום הזיכרון , או לדבוק בקונסנסוס ? האם התקשורת נגררת בסיקור אירועי שכול , ואולי היא מנסה להפוך את השכול לעוד נקודות בסולם הרייטינג ? שאלות אלו ורבות נוספות הועלו ביום העיון השני בנושא משמעות יום הזיכרון בחברה , פרויקט של הלן קרא , במאית דוקומנטרית ואם שכולה , שעסק הפעם בתחום התקשורת והקולנוע הישראלי יום עיון בנושא " משמעות יום הזיכרון בחברה משתנה בתחום התקשורת והקולנוע" נערך השנה ב11- באפריל בסינמטק תל אביב , בחסות המל"מ וסינמטק תל אביב . זו השנה השנייה ברציפות שהלן קרא , אמו של סמ"ר אמיר קרא שנפל בלבנון ב , 1995- יוזמת ומארגנת יום עיון בנושא משמעות יום הזיכרון . הלן מדגישה כי מטרת ימי העיון לעורר דיון ציבורי ודילמות בתפיסה העכשווית את משמעות יום הזיכרון בחברה משתנה . בדברי הפתיחה אמרה הלן קרא : ... " קיימת נטייה לייחס את יום הזיכרון רק למשפחת השכול . אכן , לפני נפילתו של בני אמיר בלבנון , נהגתי לשבת מול המסך או להקשיב לרדיו ולהתרגש מהסיפורים ההרואיים שהובאו לצופים או המאזינים , עמדתי שתי דקות דומייה , וחשבתי לי אז שבכך אני משלמת את המס למשפחת השכול ולחברה הישראלית . אחרי שנהייתי לאם שכולה , הבנתי מהר מאוד שלי יש יום זיכרון אחר הנמשך 365 ימים בשנה . אם כן , עבור מי קיים יום הזיכרון ומה המשמעות של יום זה עבור החברה הישראלית . " ... ? הסימפוזיון התקיים בפאנלים בשלושה מושבים . כל מושב דן בקטגוריה תקשורתית אחרת : פאנל בתחום הטלוויזיה , ובראשו דוד ויצטום - עיתונאי ערוץ ; 1 פאנל בתחום הקולנוע , ובראשו שמואל דובדבני מהחוג לקולנוע באונ' תל אביב ; ופאנל בתחום הרדיו והעיתונות הכתובה , ובראשו אבי בניהו מפקד גלי צה"ל . אף שהתברר כי בנושאים רבים איההסכמה בקרב המשתתפים עולה על המשותף , נושא אחד היה בלי ספק לקונסנסוס כללי , והיטיבה לומר הלן קרא : " את נקודת השינוי בגישתה של התקשורת ניתן לסמן לאחר מלחמת יום הכיפורים . חלקים בתקשורת ראו עצמם אשמים בכך שהלכו עם הקו של השלטונות ולא שאלו את השאלות הקשות המתבקשות לאור האינפורמציה שהייתה בידיהם . אז החלה שחיטת ' הפרות הקדושות , ' והמיתוסים נופצו אחד אחרי השני מבלי למלא את אותו החלל שנוצר . במקביל , הפיכתה של התקשורת לרב-ערוצית ופלורליסטית , לצד ההתפתחות הטכנולוגית ובתוך כך התפתחות אמצעי תקשורת חדשים כמו האינטרנט - גרמו להיותה של התקשורת זמינה לכל אחד ובכל מקום בזמן אמת , וגם היא תרמה לשינוי בחברה הישראלית , שעברה שינויים מפליגים , והמרכזי שבהם הוא קידוש האינדיבידואליזם לעומת חשיבות הקולקטיב בעבר . גם הדגש המסחרי לא נפקד מהשיקולים בהעברת המסרים . המסר אמור להיות שיווקי ומזמין רייטינג . כל יום ו'הכוכב הנולד' שלו . רף הגירוי של הקהל בעקבות זאת גבה עד כדי כך שאם אינך פרובוקטיבי אינך קיים . " ... העיתונאי והפובליציסט ' ) מעריב ( ' בן דרור ימיני חיזק תפיסה זו והוסיף לה צד ערכי , באמרו שהוא מעדיף את הגישה השמרנית בכל הנוגע לאופי השידורים ומתכונתם : " מאז מלחמת יום הכיפורים נוצר השבר והחל השינוי בתחום . ניפוץ המיתוסים כבר נהפך ל'ניפוץ עצמי . ' המטוטלת הזאת מנפצת כבר יותר מדיי . הבעיה היא שעברנו מהר מאפס ביקורת לעודף ביקורת וניפוץ עצמי . ואין לי פתרון שיציג מהו האיזון הנכון . " שאלה ישנה נושנה חזרה ועלתה גם בסימפוזיון הזה : האם התקשורת רק מדווחת , או שהיא גם קובעת את האג'נדה המדווחת ? נושא זה העסיק חוקרים רבים בתחום הסוציולוגיה והתקשורת . האם התקשורת בארץ משפיעה ומייצרת את הלך הרוח החברתי בנושא שכול וזיכרון , ושמא היא מציבה מראה בלבד ? טלי ליפקין-שחק , עיתונאית , תקפה בחריפות את העיתונות הנגררת אחר הצורך " לרגש" את הקורא גם בעת זיכרון ושכול : " יש בזה גם צד קודר ואפל . לדחוף מיקרופון לאנשים פגועים במהלך הלוויות והאבל הראשוני , התחרות מי יצליח להוציא משם יותר - אלו מעשים שלא ייעשו . העניין הוא שזה יוצר נורמה גם בקרב הנפגעים עצמם , בקרב המשפחות , שחושבות שאם הן לא ישתפו פעולה עם התקשורת , עם המיקרופון שנדחף להן , הן פוגעות בזכר הנופל . " ???????????????????? ?????????????????????????? ??????????????????????? שמואל דובדבני עמד על השינויים בתחום הקולנוע : " כאשר מדברים על שינויים שחלו בקולנוע הישראלי בהתייחסות למלחמות ולמוות , די אם נשווה בין ' הוא הלך בשדות , ' שנוצר לפני כ40- שנה , ל'בופור' העכשווי . זהו ההבדל הקלסי בין תפיסת המוות ההרואי לזה שהוא חסר משמעות , אקראי ופתאומי . מוות שגיבוריו אינם חפצים בו כלל , אולם הוא רודף אחריהם . " עוזי פלד ( מקים ' טלעד' ובעבר מנכ"ל
|
|