|
|
עמוד:11
היה אחראי על המעברים בוורשה . מהיכרותם ידע כי לובה עסקה בתחום האלחוט , ולכן הציע לה להיפגש עם יצחק שדה ( מקים הפלמ"ח ומפקדו , שבאותה עת שימש הרמטכ"ל בפועל של " ההגנה . ( " פגישתם נערכה בתל אביב . " השיחה עמו התנהלה בפולנית , " מספרת לובה , " כי אני לא ממש ידעתי עברית . " בשיחתם הציע לה להתגייס לשורות " ההגנה" והפנה אותה למשה ירושלמי ( הידוע בכינויו " זיק , " מי ששימש עוזר קצין קשר ראשי לתפקידים מיוחדים . ( תחנת " דפנה" הפגישה עם " זיק" נערכה כאמור בתל אביב , ברחוב הירקון - 144 במקום שבו פעלה תחנת הקשר " דפנה . " התחנה שימשה לקליטת מברקים בארץ , מחו"ל ומאניות המעפילים . ממול לתחנה , ברחוב הירקון , 123 ניצב " הבית האדום , " מקום משכנו של מטכ"ל " ההגנה . " המברקים שנקלטו ב"דפנה" הועברו באמצעות רצים לצדו האחר של הרחוב . לובה נשלחה לקורס של " ההגנה" בשפיים , ובו למדה לקלוט מברקים באותיות עבריות . מדריכיה באותה תקופה היו צבי כרמל ויוסי גרזון - שניהם " גדעונים . " בהמשך נקלטה כאלחוטאית בשירות התח"ל , והיא על מדים . בין החניכים בקורס הייתה זהרירה חריפאי , הזכורה ללובה כאחת ש"כל היום שרה ורקדה . " זהרירה הפכה לאלחוטאית בחטיבת גולני , ולימים לשחקנית קולנוע ותאטרון מפורסמת . יחד עמה בתחנת " דפנה" שירתו גם רות " ) רותה ( " אביגור , ומאיר ( מקס ) בינט , ששימש טכנאי . בין יתר תפקידיו הוטל עליו לעבור בין התחנות השונות ולתחזק את המכשירים . על מקס מספרת לובה , ש"יום אחד פתאום נעלם . " היא לא ידעה כי היעלמותו הייתה למעשה גיוסו כלוחם ושיגורו למצרים בשירות המדינה . לובה המשיכה בתפקידי קשר , והפכה לאחראית מרכזת בתחום המורס . בין השנים 1951-1950 שירתה לובה בשגרירות ברומא . שליחויות נוספות , בלונדון , עשתה בשנים . 1956-1953 מברק בהול לבן-גוריון מתיחות בין ברית המועצות למדינת ישראל בשנת , 1956 מיד בתום מלחמת סיני , הביאה למסירת איגרת חסרת תקדים בחריפותה לשגריר ישראל במוסקבה . האיגרת נכתבה על ידי ראש ממשלת ברית המועצות דאז , ניקולאי בולגנין , ויועדה לדוד בן-גוריון . באיגרת נדרשה ישראל לחדול מתוקפנותה ולבצע נסיגה מיידית , ונכללו בה איומים מפורשים ומרחיקי לכת לגבי עצם קיומה של המדינה . היה צורך בהול להעביר את תוכן האיגרת , שהייתה כתובה ברוסית , ארצה . נעשה ניסיון להמיר את האיגרת לאותיות לטיניות ולשדרן במורס , אולם הדבר נמצא בעייתי . בארץ תורגם הטקסט לאותיות לטיניות ותוכן ההודעה השתבש לחלוטין . בן-גוריון דרש בתוקף לקבל את תוכן האיגרת כתוב בשפת המקור , ברוסית , כי הייתה חשיבות רבה לכל מילה . לובה , ששלטה בשפה הרוסית , הוזעקה לסייע ליצחק זוהר , עובד המחלקה , בהחזרת הטקסט לשפת המקור . אזכור למברק זה ניתן למצוא בספרו של יעקב כרוז , " האיש בעל שני הכובעים , " ובדברי שמעון פרס לרגל ציון 50 שנים למלחמת סיני . פרס סיפר כי התלווה לגולדה מאיר , אז שרת החוץ , בשליחות דחופה לצרפת , בעקבות האיום הרוסי . בן-גוריון הביע את הערכתו למאמץ המיוחד במכתב תודה . " ופל טיים" בשנת 1986 פרשה לובה לגמלאות אך הוסיפה לעבוד גם בהיותה גמלאית ובהמשך גם התנדבה . פרט לתחום עיסוקה המקצועי והשתלבותה המלאה בעבודת הקשר - מימי האלחוט ועד עידן המחשבים והלוויין , בלטה לובה ביחסי האנוש והקשר המיוחד שפיתחה עם כל עובדי המחלקה . במשך שנים קיבלה על עצמה , בהתנדבות ובצנעה , לטפל בבעיות האישיות המתעוררות אצל העובדים הנמצאים בשליחות קצרה בחו"ל . במסגרת זו ריכזה את נושא ההתכתבות עם בני המשפחה , תשלומים שונים , סידורים אישיים וכו , ' ושימשה כתובת למשפחות רבות של עובדים שלא הכירה כלל . עובדים רבים הופתעו לקבל מתנות אישיות והמחאות מלובה , חברתם לעבודה , בכל הזדמנות של שמחה ( נישואין , הולדת ילד ועוד , ( אפילו במקרים שלא הוזמנה או נכחה כלל באירוע . הריאיון עמה נערך בסוף שנת , 2007 שבה עדיין התנדבה בעבודתה . " זה עידן אחר . לא ייאמן איך הכול השתנה . יוצא מן הכלל ! החבר'ה הצעירים נחמדים כל כך , ואני מלאת אהבה והתפעלות מהם . " בימי שני בשבוע , בשעה ארבע אחר הצהריים , קבעה את המונח " ופל טיים" שמשמעותו חלוקה של מבחר ופלים ושוקולדים בין כל עובדי המחלקה , תוך שהיא עוברת ומחלקת בין החדרים ומשאירה על השולחנות . מעת לעת היא גם מוסיפה מילות חיבה ברוסית ובפולנית . אולם , הגיל נתן בה אותותיו , והיא נאלצה למכור את מכוניתה כי לא יכלה לחדש עוד את רשיון הנהיגה והיא התקשתה לנוע ולצאת . לריאיון הגעתי עם חבילת שוקולדים , ובצאתי החזירה לי את החבילה וביקשה שאעבור ואחלק בין העובדים . בקשתה מולאה למחרת היום . אגרת ראש ממשלת ברית המועצות לדוד בן-גוריון תורגמה ותוכנה השתבש לחלוטין . בן-גוריון דרש בתוקף לקבל את תוכן האיגרת כתוב בשפת המקור , ברוסית , כי הייתה חשיבות רבה לכל מילה לובה גלר ובעלה , 1949
|
|