|
|
עמוד:12
עתה , ממרחק השנים , ניתן לבחון בפרספקטיבה היסטורית את השינויים המפליגים שחלו מאז בתמונת המצב באזור בכלל ובמצרים בפרט . העולם הערבי ומצרים נתונים זה שנים בנסיגה בולטת . מעמדם בזירה הבין-לאומית ובאזור הולך ויורד . אפילו משטר החמאס בעזה , התלוי במצרים במובנים רבים , מסרב בגלוי להיענות לתביעותיה של ההנהגה המצרית . נשיא מצרים חוסני מובארכ רחוק מיכולת מנהיגות הדומה לזו שאפיינה את שני קודמיו . ישראל מהווה ישות שנחרץ גורלה מבחינה היסטורית עתה נשוב אל העבר הרחוק יחסית . ב8- ביוני , 1973 חודשים אחדים בלבד לפני מלחמת יום הכיפורים , פרסם הייכל מאמר רחב ומרתק למדיי על מדינת ישראל וסיכויי הישרדותה לאורך שנים . הייכל העיד על עצמו כאדם בעל עניין רב במדינת ישראל ) על-פי פרסום " חצב : ) " " קראתי כל ספר על ישראל , " כתב , " כשהייתי פוגש כל אדם שמכיר משהו או מישהו בישראל , הייתי יושב ומקשיב לדבריו ... לאחרונה מצאתי את עצמי יושב כתלמיד באולם לימודים ולומד את השפה העברית , כדי שאוכל לקרוא מה שמתפרסם בישראל , בלי להזדקק לתרגום . " לאחר שניתח את מקורות העוצמה / חולשה של מדינת ישראל הגיע הייכל לידי המסקנה הניצחת : " ישראל - במצבה , בהרכבה ובטמפרמנט שלה - אין לה עתיד באזור הזה . היא מהווה ישות שנחרץ גורלה מבחינה היסטורית , ובפרט אם יעלה בידינו לסייע לפעולת ההיסטוריה , מתוך הכרה , תבונה וידע . " למעשה אמר כאן הייכל דברים מפורשים , שספק אם בזמנם הובנו כך בקהילת המודיעין בישראל : אמנם דינה של ישראל נחרץ והיא לא תמשיך להתקיים לאורך שנים רבות , אבל נסיבות שונות , בעיקר עוצמה צבאית וקשרים עם המעצמות , עשויות להעניק לה ' מרחב נשימה' גדול מזה שיש לה להלכה . על כן מוטלת על העולם הערבי המשימה ' לסייע' למהלך ההיסטורי הבלתי נמנע כדי לזרז את קצה של מדינת ישראל . הייכל לא פירט כיצד צריך הדבר להיעשות , אך יש להניח שהמהלך המלחמתי דוגמת זה שיזמה מצרים באוקטובר 1973 היה במרכז תודעתו בהקשר זה . יש אפוא מקום להניח , אם כי אין לנו הוכחה של ממש , שדעות מעין אלה לא היו נחלתו של הייכל בלבד , אלא הן רווחו בחוגים רחבים בהנהגה המצרית . אם הערכה זו נכונה , היא עשויה לשפוך אור גם על מאפייניה ויעדיה של מלחמת יום הכיפורים וגם על ההחלטה המצרית לפנות לכיוונו של הסדר עם ישראל כארבע שנים אחרי המלחמה . כידוע , רווחת ההערכה שמצרים החליטה ליזום את מלחמת יום הכיפורים כמהלך צבאי מוגבל שמטרתו להניע את התהליך המדיני לכיוון הסדר עם ישראל . לא הוציאו בשבילו את הערמונים מן האש דעותיו של הייכל אינן סותרות את האפשרות שמלחמת יום הכיפורים תוכננה כמהלך צבאי מוגבל . עם זאת , ייתכן מאוד שמהלך צבאי זה נועד לשמש מרכיב בשרשרת של פגיעות מתמשכות וספורדיות במדינת ישראל אשר יעמידו בסופו של דבר את עצם קיומה בסכנה . במילים אחרות , אולי הגיע הזמן להציב סימן שאלה סביב ההנחה הרווחת שמגמתו של סאדאת הייתה להגיע להסדר מדיני באמצעות המלחמה . בהקשר זה ניתן לבחון גם את ההודעה הדרמטית של סאדאת בנובמבר 1977 על החלטתו לבוא לירושלים כדי להגיע לשלום עם ישראל . ייתכן מאוד שמדובר בתפנית דרמטית שחלה בתפיסותיו בשל תוצאותיה של מלחמת יום הכיפורים . ייתכן מאוד כי להנהגה המצרית בראשות סאדאת , הסתבר עקב המלחמה שהאפשרות ' למחוק את ישראל בשלבים , ' היינו ' לסייע להיסטוריה' ) כפי שהציע הייכל ( בהאצת התהליך הבלתי נמנע של קריסת מדינת ישראל , איננה ראלית . בנסיבות אלה , ונוכח העובדה שהתאכזב מהסיכוי שהמעצמות ובראשן ארצותהברית יוציאו בשבילו את הערמונים מן האש , אולי החליט סאדאת על מפנה דרמטי לכיוון של מגעים ישירים עם ישראל בדרג הבכיר ביותר כדי להגיע להסדר שלום . תפנית מבורכת זו הושגה במחיר כבד ויקר מנקודת הראייה של מדינת ישראל , אבל לפחות היא מאפשרת לנו להיות משוכנעים שהאמירה ' קורבנם לא היה לשווא' איננה ריקה מתוכן . " ישראל - במצבה , בהרכבה ובטמפרמנט שלה - אין לה עתיד באזור הזה . היא מהווה ישות שנחרץ גורלה מבחינה היסטורית , ובפרט אם יעלה בידינו לסייע לפעולת ההיסטוריה , מתוך הכרה , תבונה וידע" להנהגה המצרית בראשות סאדאת , הסתבר עקב המלחמה שהאפשרות 'למחוק את ישראל בשלבים , ' איננה ראלית
|
|