|
|
עמוד:13
החלק הקזואיסטי של חוק זה בס"ב ( שמות כא , ג-ד , ח-יא , ( שעניינו בזכויות האדון על האישה והילדים של העבד והאמה , הושמט לגמרי בס"ד , משום שמחבר דברים אינו רואה בעבד ובאמה רכוש השייך לבית האדון . מעמדם מוגדר כאן כשכירים ( טו , יח ; והשווה ויקרא כה , מ . ( עניינים אישיים כמו בעיית אשת העבד או בעלה של האמה כלל אינם נתונים כאן למשא ומתן עם האדון . המילה אדון , הנזכרת שש פעמים בחוק העבד שבס"ב , אינה נזכרת בחוק העבד בס '' ד אפילו פעם אחת . כאן מכונה העבד אחיו של האדון ( השווה לוויקרא כה , לה , ( ולפיכך אין בעל העבד יכול לראות את עצמו כאדונו . ? על פי החוק בדברים אין האמה נמכרת על ידי אביה כמו בשמות , אלא בדומה לעבד היא יכולה "למכור " את עבודתה לאדון . לכן אין כל הבדל בס " ד בין דין העבד לדין האמה . ? המחוקק בס " ד מחייב את האדון להעניק לעבד ולאמה המשתחררים משירותו מתנות נדיבות . בעניין זה מוזכר שחרורם של בני ישראל ממצרים , שאינו נזכר בס " ב . שוני מסוג אחר הוא עניין רציעתו של עבד עולם במרצע "לפני האלהים " ( שמות כא , ו . ( התיבות " לפני האלהים " הושמטו בחוק המקביל בדברים , כנראה מפאת התפיסה של ריכוז הפולחן בס"ד , השוללת את קיומם של בתי אלהים ברחבי הארץ . . 2 ? גנבת אדם ( שמות כא , טז ) חוזרת גם בס '' ד כד , ז , אולם שם החוק מנוסח ניסוח לאומי : "כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישךאל . " לחוק מצורפת הנוסחה המיוחדת לסגנונו של ס"ד : "ובעךת הרע מקךבף . 3 ? . " החוקים הקזואיסטיים שעניינם נזקי גוף , גנבה ונזק לרכוש ( שמות כא , יח-כב , טז ) אינם בס '' ד כיוון שאין הם מעניינו של המחוקק החברתי המוסרי . החוקים היחידים מתחום זה הנזכרים גם בדברים הם אלו שהעונש נגזר בהם על דרך מידה כנגד מידה ( שמות כא , כג-כה ) וחוק פיתוי נערה בתולה ( שם כב , טו-טז . ( עקרון מידה כנגד מידה שימש את המחוקק בדברים בעניין עד זומם ( יט , כא , ( ואילו חוק המפתה נערה בתולה , שבס"ב עסק רק בענייני ממון , הפך כאמור בס"ד לבעיה מוסרית ( כב , כח-כט . 4 ? . ( החוק אודות המכשפה ( שמות כב , יז ) הורחב בס " ד ( יח , ט-יג ;( וגם איסור הזבח לאלוהים ( אחרים ) בשמות כב , יט זכה לפרק שלם נפרד בס " ד ( פרק יג , וגם יז , ב-ז ) . 5 ? ס '' ב אסר על הישראלי לפגוע בדרך כלשהי בגר ( שמות כב , כ-כב ; כג , ט . ( לעומתו מצווה מחבר ס '' ד לא רק להימנע מאפליית הגר , אלא גם לאהוב אותו ( י , יט ; השווה ויקרא יט , לד ) ולדאוג לרווחתו ( יד , כא , כט ; טז , יא , יד ; כד , יז , יט , כ . 6 ? . ( ס " ב מצווה על הנושה להשיב בגד שלקח מבעל חוב עד בוא השמש , כדי שיוכל להתכסות בו בלילה ( שמות כב , כה-כו . ( על פי החוק בדברים אין לנושה זכות לבחור איזה פריט לבוש יקח כערבון ( כד , ו , יז , ( ואף נאסרת עליו הכניסה לבית בעל החוב כדי לקחת את הערבון ( עבוט ; כד , יא . 7 ? . ( על פי ס"ב יש להשליך לכלב בשר טרפה האסורה לאכילה מסיבות של קדושה ( שמות כה , ל . ( לעומתו מצווה המחוקק בדברים , המודע לצורכי הנזקקים בעם , לתת את הנבלה "לגר אשר בשעךיף " ( יד , כא . ( הנטייה ההומנית הופכת ברורה הרבה יותר בדאגה לגר ולנכרי . המחבר מצווה על נתינה של הנבלה לגר , אבל על מכירתה לנכרי , אשר על פי תפיסת ס"ד היה מעורב בדרך כלל במסחר . . 8 ? החוק בשמות כג , ד קובע כי יש להשיב בהמה אובדת לבעליה החוקיים . המחוקק בדברים הרחיב את תחולתו של החוק גם לפריטי לבוש וכל אבדה אחרת ( כב , ג , ( וחייב את המוצא שלא להתעלם מן החפץ האבוד , אלא להביאו למשמר בביתו עד שיידרש על ידי בעליו ( כב , ב-ג . 9 ? . ( חוקי משפט הצדק ( שמות כג , א-ג , ו-ח ) פותחו והורחבו בס"ד ( טז , יח-כ ; יז , ח-יג ; יט , טו-כא ; כד , יז-יח ; כה , א-ג . ( ראוי לציין בהקשר זה כי מחבר ס " ד שינה את הפיקחים ( שמות כג , ח ) לחכמים ( טז , יט ; וראה בעניין זה להלן . 10 ? . ( בקובצי החוקים העתיקים אנו מוצאים שלושה סוגים של הקדשת הבכור ; בכור האדם , בכור הבהמה הטהורה ובכור הבהמה הטמאה ( שמות יג , א , יא-טז ; כב , כח-כח ; לד , יט-כ ; השווה ויקרא כז , כו-כז ; במדבר יח , טו-יח . ( לעומתם אין ס " ד מזכיר את בכור האדם או את בכור הבהמה הטמאה , אלא רק את בכור הבהמה הטהורה ( טו , יט-כג . ( נראה כי ס " ד בחר להשמיט את דין בכור האדם והבהמה הטמאה משום ששורשם של אלו בתפיסות מיתיות ומאגיות שאינן מקובלות על מחבר הספר ( וראה גם להלן . ( יתרה מזאת , אפילו לבכור הבהמה מתייחס ס '' ד באופן שונה . שאר קובצי החוקים מורים להקדיש את בכור הבהמה ( שמות כב , כח ; לד , יט ; ויקרא כב , כו-כז ; במדבר יח , יז-יח ;( ס"ד , לעומתם , מצווה על אכילת הבכור על ידי הבעלים במתחם המקדש המרכזי ( טו , יט -כ . 11 ? . ( ס '' ב מצווה כי בשנת השבתון לא תיעשה באדמה שום פעולת עיבוד , וכל הפירות יושארו לעניים ואפילו לחיית השדה ( שמות כג , י-יא ; השווה ויקרא כה , א-ז . ( ס " ד אינו מזכיר שמיטת קרקעות אלא רק שמיטת חובות ( וראה עוד להלן . 12 ? . ( יש דמיון בין סי " א ( JE ) לבין ס"ד בכך ששניהם , בהיותם מקורות עממיים , אינם מזכירים תאריך מדויק לחגי השנה . לעומת זאת ס " כ , המייצג את הממסד הכוהני , חייב לדאוג לענייני מועדים ולוח השנה , שיש להם חשיבות רבה בטקסים הדתיים במקדש . בדומה לכך גם ראש השנה ויום הכיפורים אינם נזכרים בס '' א ובס"ד , שכן אלו הם ימים של חגיגה במקדש שבהם אין העם נוטל חלק פעיל כלשהו . ? בס " ב ובס " כ עדיין קיימת ההפרדה בין חג המצות ובין הפסח ( השווה שמות כג , טו לעומת יח ; לג , יח לעומת כה , במקור הכוהני שם יב , א-יד לעומת טו-כ ; ויקרא כג , ה : "פסח לה "' לעומת 0 "חג המצות לה . ( " ' לעומתם מצרף מחבר ס " ד את שני החגים , ומשתדל ליצור חג אחד , ולכן הוא משרבב באופן מלאכותי את עניין המצה בתוך קורבן הפסח . " עליו " בביטוי "לא תאכל עליו חמץ " בתחילת טז , ג מכוון אל קורבן פסח , וממקבילות בס"ב אפשר ללמוד שאיסור זה סמוך לאיסור הנותר : השארת בשר הזבח עד הבוקר ( שמות כג , יח ; לד , כה , ( המובא בדברים טז , פסוק ד . ואכן אם יוצא מפסוקים
|
|