|
|
עמוד:9
הברית בערבות מואב החלפת המנהיגות במזרח הקדום היתה מלווה בהתחייבות לנאמנות מצד העם . חוזה אסרחדון , שיש לו הרבה מן המשותף עם ס"ד ( ראה להלן , ( הוא למעשה שבועת נאמנות שכופה מלך על הווסלים שלו , ובה הם מתחייבים לשמור אמונים ליורשו ( אשורבניפל . ( הברית בארץ מואב , הנכרתת בעת מינויו של יהושע ליורשו של משה ( דברים ג , כג-כט ; לא , א-ח , ( דומה באופן פורמלי למצב המתואר בחוזה אסרחדון . ההבדל הוא בכך שהתכנים של הברית בס " ד נוגעים לחוק אלהי , וההתחייבות בשבועה היא כלפי האל , בעוד שחוזה אסרחדון נוגע להתניות בעלות אופי פוליטי המתייחסות לריבון אנושי . אולם פורמלית יש כאמור דמיון רב בין שתי התעודות הללו . במיוחד בולט הרקע הדומה של מעמדי כריתת שתי הבריתות , זו של אסרחדון וזו שבס " ד . בשני המקרים נאסף כל העם , צעיר וזקן ( דברים כט , ט-יא ; וחוזה אסרחדון , ;( 5-4 והשווה למלכים ב , כג א-ג , ובשני המקרים נוטלים המתכנסים את ההתחייבות לא על עצמם בלבד , אלא גם על הדורות הבאים ( דברים כט , יד ; חוזה אסרחדון , . 7-6 השווה לחוזה מספירה ? . ( 5-1 , A למעשה עוד לפני גילוי חוזה אסרחדון הוכר המבנה הנוסחתי של ס " ד . ג' פון ראד חילק את פרקים א-כח לארבעה חלקים : היסטוריה ( פרקים א-יא , ( חוקים ( יב , א -כו , טו , ( התחייבויות הדדיות ( כו , טז -יט ) וברכות וקללות ( פרקים כז-כח ;( הוא שיער כי המבנה משקף מהלך של טקס פורמלי שנפתח בסקירת ההיסטוריה , נמשך בהכרזת חוקים המלווה בהתחייבות , והסתיים בברכות ובקללות . כיוון שלפי דברים כז יש לקרוא את הברכות והקללות בין הר גריזים להר עיבל , זיהה פון ראד את שכם כמקום של חידוש הברית בישראל בתקופה הקדומה ( השווה יהושע כד . ( בשנת 1954 מצא מנדנהול כי לחוזים החתיים מבנה זהה לזה של הברית המקראית . מרכיבי היסוד שלהם כוללים : נקיבה בשם ובתואר , הקדמה היסטורית אשר נועדה להוות מניע לנאמנותו של הווסל , התניות הברית , רשימת עדים אלהיים , ברכות וקללות , ציטוט הברית והפקדת הלוחות שעליהם נכתבה . ? חוזה אסרחדון ( המתוארך לשנת 672 לפה " ס ) נתגלה בשנת , 1956 וסיפק חומר חדש והבנה טובה יותר של הברית שבס " ד . עתה התברר שס " ד , כמו חוזה אסרחדון , אינו ברית בין שני צדדים שווי מעמד , אלא שבועת נאמנות שכופה ריבון על הווסל . הדרישות לנאמנות מתבטאות בס " ד ובחוזה של אסרחדון במונחים דומים . אהבה היא מונח שפירושו נאמנות בשני המקרים , והווסלים מצווים "לאהוב " את אדונם " בכל לבבם ובכל נפשם " ( השווה דברים ו , ה . ( מונחים אחרים לביטוי הנאמנות לריבון בחוזים אשוריים ובס " ד הם : לירוא , ללכת אחרי ... ולשמוע בקול ... יתרה מזאת , אף בתכנים יש זהות בין השבועה האשורית לזו שבס"ד . לכל סדרת הקללות בדברים כח , כג-לה יש מקבילות בחוזה של אסרחדון , ואפילו סדר הקללות בשני המקרים זהה . ? ס '' ד הוא אפוא שבועת אמונים שכופה ה ' על ישראל . שבועות אמונים שכופה ריבון על הווסלים שלו היו נפוצות עוד מימי האימפריה החתית במאות ט " ו-י " ד לפה " ס . החתים כללו בנוסח ההתחייבות סקירה היסטורית , שבה הודגשה מחויבותו של הריבון כלפי הווסל , ואשר הצדיקה את הדרישות לנאמנות מן הווסל . מרכיב דומה נמצא גם בס"ד , הכולל סקירה היסטורית ארוכה ( פרקים א-יא . ( מרכיב כזה אינו נמצא בדרך כלל בחוזים האשוריים ( עדות יוצאת דופן ניתן למצוא בקטע מן החוזה בין אשורבניפל למלך קדר , אך ההתייחסות ההיסטורית במקרה זה אינה מתפקדת כצידוק לנאמנות כמו בפרולוג ההיסטורי בתעודות החתיות . ( נראה כי השליט האשורי , שראה את עצמו כמלך תבל כולה , חש כי אין זה הכרחי , ואפילו משפיל , להצדיק את דרישתו לנאמנות בהזכרת רוחב לבו כלפי הווסל . הנחה זו עשויה להסביר גם את חסרונן של הברכות בחוזים האשוריים מחד גיסא ואת רשימת הקללות הארוכות הכלולה בהם מאידך גיסא . החתים ראו צורך לא רק להצדיק את דרישתם לנאמנות , אלא גם להבטיח עזרה בעת סכנה ואף להעניק ברכה אלהית תמורת נאמנות . האשורים לעומת זאת לא הבטיחו דבר לווסל , ואף לא העניקו לו ברכה ; נהפוך הוא , הם הגדילו והרחיבו את רשימת האיומים והקללות כדי להרתיע אותו ולהפחידו . ? שחצנותו של המלך האשורי יכולה להסביר גם את ההעדר המוחלט של ביטויי חיבה מצד הריבון לווסל שלו . בחוזים החתיים ובברית הישראלית באים בצד הדרישה לאהבה ( נאמנות ) מצד הווסל גם ביטויי חיבה מצד הריבון . המלך האשורי לעומת זאת דורש אהבה ( נאמנות ) ללא מצרים מן הווסל , ללא שום אות של חיבה מצד הריבון . בעניין פרוגרמטיים הניתנים בפיהם של מנהיגים ואישים דגולים נמשך בהיסטוריוגרפיה הישראלית גם בתקופת בית שני . כך שם מחבר ספר דברי הימים נאום בפיו של אביה בן רחבעם , ובו מודגשים נצחיותה של שושלת בית דוד והיות בית ה ' בירושלים המקדש הלגיטימי היחיד בישראל ( דברי הימים ב יג , ד-יב , ( וזאת כדי להמחיש שהתנגדות ממלכת הצפון למלכות בית דוד ולמקדש הירושלמי הם בבחינת מרד באלהים . ? תבנית דומה באה גם בספרות החיצונית . שני נאומים מיוחסים ליהודית לפני פעולתה נגד האויב . הנאום הראשון ( ח , יא-כז ) נועד לטעת אמונה וביטחון במעשיה על ידי אזכור הניסיונות שניסה אלהים את ישראל בעבר , בעוד הנאום השני ( ח , ב-י , ( שהוא למעשה תפילה , מפאר את גדולת אלהי ישראל ומעשיו בעבר . בדומה לכך מוצאים אנו בנאום הפרדה של מתתיהו החשמונאי מניין של אבות האומה הנאמנים ומעשי הצדקה שלהם , כדי לעודד את בניו לתת את נפשם לשמירת בריתו של האל ( חשמונאים א ב , מח -סז . ( נאומים פרוגרמטיים שכאלה ניתן למצוא גם בדבריהם של פטרוס וסטפנוס במעשי השליחים ( ב , יד-לו ; ז , ב-נג . ( נאומים אלה סוקרים את עברו של עם ישראל , ולכן יש להם גם מטרה חינוכית . [ מ " ו ]
|
|