|
|
עמוד:13
ייחודו של תיאור הבריאה פרשה זו והפרשה הבאה אחריה ( ב , ד ואילך ) נבדלות זו מזו מבחינה עניינית וספרותית כאחת . בניגוד לפרק ב , ד ואילך , שם נמסרים פרטי הבריאה אגב סיפור קורות האדם בגן עדן , כאן אנו מוצאים תיאור סכמתי של מעשה הבריאה , שאינו מצטייר כסיפור הק שור לקורות אדם הראשון . ; בבראשית א , א - ב , ג נעשית פעולת האל בעיקר באמצעות מאמר ופקודה , והביצוע הוא תוצאה ישירה של מצוות האל ודברו ( השווה תהלים לג , ו , ( ואילו בפרשה הבאה ( ב , ד ואילך ) כרוכה הבריאה במעשה יצירה של האל ולא במאמרו : האל נוטע גן ( ב , ח , ( יוצר את האדם מעפר האדמה ( ב , ד , ( יוצר את החיות ועוף השמים ( ב , יט , ( לוקח צלע מן האדם ובונה אותה לאשה ( ב , כא-כב , ( עושה כותנות עור ( ג , כא ) ועוד . אף על פי שגם בפרק א מוצאים אנו לאחר המאמר המלווה ב"ויהי כך את העשייה : "ויעש ... את הרקיע '' ( פסוק ז ;( "ויעש ... את ... המארח ( פסוק טז ;( "ויעש ... את חית הארץ" ( פסוק כה ;( "נעשה אדם" ( פסוק כו , ( י הרי אין בכך כדי לסתור את רעיון הבריאה במאמר . ה '' מאמר" הוא הפקודה , ואילו ה"ע שייה" היא הוצאת הפקודה מן הכוח אל הפועל . האל מופיע בפרשת הבריאה כמלך הנותן פקודה , ופקודתו מתמלאת מיד . ? ההבדלים בין בראשית א , א - ב , ג לפרק שלאחר מכן ניכרים גם בפרטי המעשה . סדר הבריאה לפי בראשית א הוא הצמחים , החיות ולבסוף האדם : זכר ונקבה כאחד ( א , כז . ( לעומת זאת , בבראשית ב , ד סדר הבריאה אחר : האדם , העצים ( פסוק ט , ( החיות ( פסוק יט ) ולבסוף - האשה הנבראת מצלעו של האדם ( פסוק כב . ( לפי בראשית א הכל היה " טוב" מלכתחילה , ואילו בפרק ב מגלה אלוהים כי "לא טוב היות האךם לבדו" ( ב , יח , ( ולפיכך הוא יוצר בעלי חיים אחרים , ולבסוף גם את האשה ? . על סמך הבדלים אלה , וכן על סמך סגנונה ומגמתה של פרשה זו , הגיעו החוקרים למסקנה , שבראשית א , א - ב , ג היא פרשה העומדת בפני עצמה . דבר זה נלמד לא רק מביטויים המיוחדים לסגנון שבו משתמשת חטיבה זו ( כגון "פרו ורבו '' ;'' זכר ונקבה ; " '' צלם אלהים ; " "למינהו" ועוד , ( כי אם גם ממגמת הפרק והשקפתו . סימן היכר אחר של פרשה זו הוא השיטתיות שבהרצאה הדברים והחלוקה הלמדנית של סדרי הבריאה ? . מטרתו העיקרית של הפרק היא לתת ביסוס רעיוני לשבת הישראלית , ככתוב בבראשית ב , ג : "ויברך אלהים את יום השביעי ייקזיש אתו , " המרמז על מצוות השבת . ואמנם בעשרת הדיברות שבספר שמות מנומ קת שמירת השבת בברכת היום על ידי אלו הים ובקידושו : "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" ( שמות כ , יא . ( [ מ"ו ] סיפורי בריאה קדומים מלבד סיפורי הבריאה שבספר בראשית מצויים במקרא רמזים בודדים לבריאת העולם , הפזורים בקטעי נבואה , שירה וחוכמה , ובהם מובאים פרטים אחרים . לפי כתובים אלה נלחם הבורא בכמה כוחות מפלצתיים מורדים כגון : rn נהר , לויתן , תהום , נחש ברח ותנין ( ראה ישעיה נא , ט י ; איוב ז " יב ; כ ו , יב יג ; תהלים עד , יג יד . ( כתובים אחרים מוסיפים פרטים שונים על אופן בריאת שמים וארץ , על שעת הבריאה , על היסודות שעליהם הארץ עומדת , וכדומה ( ראה איוב לח , ד ז ; ישעיה מ , כא כב . ( אפשר שכתובים אלה הם שרידים של מסורות בריאה , שנשתמרו בעל פה ואבדו או נגנזו במשך הדורות . כמה מוטיבים מן המסו רות הללו נתגלגלו לספרים החיצוניים ולמדרשי חז"ל . ? גם בין עמי המזרח הקדום רווחו מסורות שונות על בריאת העולם , והן נמסרו בעיקר במיתוסים העוסקים בתולדות האלים וביצירת האדם . ? המיתוסים השומריים הם הקדומים שבמיתוסים של המזרח הקדום העוסקים בשאלות של בריאת העולם . אמנם עדיין לא נתגלה מיתוס שומרי המתאר את בריאת העולם תיאור שיטתי , אך אפשר למצוא בספרות השומרית מוטיבים ואפיזודות בודדים , הקשורים בנושא זה . מיתוסים ואפו סים שומריים רבים פותחים במבוא קוסמו גוני , הקובע את זמנה של העלילה לימי בראשית , כאשר נברא העולם . כך , למשל , פותח המיתוס "גלגמש , אנכדו- והשאול" במלים הבאות : " בימים ההם , בימים הרחוקים ההם , בלילות ההם , בלילות הרחוקים ההם , בשנים ההן , בשנים הרחוקות ההן ... כאשר הופרדו השמים מן הארץ , כאשר הובדלה הארץ מן השמים , כאשר יצא שם בני האדם לתהילה , כאשר לקח ( האל ) אנו לעצמו את השמים , כאשר לקח ( האל ) אנליל לעצמו את הארץ , וכאשר העניק ל ( אלה ) אךשכגל את השאול במתנה " ... אנליל , ( Enlil ) האל הלאומי העליון של שומר , " אבי האלים" ו"מלך כל הארץ , '' אל הרוח והסערה , הוא שהבדיל את השמים מן הארץ . לפי מיתוס אחר מייחסים לו גם את בריאת הצומח וקביעת מחזור עונות השנה . אל שומרי אחר , שייחסו לו תכונות של בורא , הוא אנכי , ( Enki ) אל מי התהום , החוכמה והמאגיה . אחד המיתוסים המייחס לאל זה את " יישובו של עולם" וקביעת סדרי התרבות והציוויליזאציה , מספר כיצד יצר אנכי בימי בראשית את הנהרות והביצות ומילא אותם בדגים ובעופות ; כיצד כיסה את פני האדמה בצמחייה , ברא את חיות השדה . וגרם את התרבותן . יש לציין , כי האלה נמו , ( Nammu ) אמו של אנכי , כונתה בפי ' השומרים "האם היולדת שמים וארץ , " "היולדת את כל האלים * . " גם במיתוסים האכדיים מצויות גירס אות אחדות על בריאת העולם . סיפור הבריאה השלם והשיטתי ביותר נשתמר במיתוס הבבלי "אנומה אליש , " המייחס את מבוא לפרשת הבריאה ( בראשית א , א - ב , ג ) המבנה הספרותי הפרשה המתארת את בריאת העולם ומלואו במשך שבעה ימים מורכבת מפתיחה ומשבע יחידות ספרותיות ( פיסקאות , ( שסממנים צורניים חיצוניים מפרידים ביניהן . הפתיחה הקצרה ( פסוקים א-ב ) מתארת את מצב היקום שלפני הבריאה , ואחריה באות שש פיסקאות הנתונות במסגרת נוסחה קבועה " ויאמר אלהים - '' "ויהי ערב ויהי בקר יום פלוני . " בפיסקה השביעית , אשר בה מגיע הסיפור לשיאו , משתנה המבנה הסכמתי הסטךאוטיפי , ורק זכרן של הנוסחאות מהדהד בהזכרת ''אלהים" ו '' היום השביעי . " הפתיחה , ושבע הפיסקאות הבאות אחריה , מרותקות לחטיבה ספרותית אחת באמצעות מסגרת , שהיא צירוף זהה בפתיחת הפרשה ובחתימתה : "בראשית ברא אלהים" - "אשר ברא אלהים לעשות . " מסגרת זו היא לא רק סממן צורני , המורה על גבולותיה של היחידה הספרותית , אלא גם סממן תימטי תוכני , הרומז לנושא המרכזי של הפרשה - מוטיב הבריאה . * לסיפור הבריאה צורה מעין אפית , שיש בה חזרות מרובות על נוסחאות , צירופי מלים , מלים בודדות ושורשי מלים . בחינה ספרותית של פרשת הבריאה מראה על תוכנית מחושבת ומדוקדקת בחזרות הללו , הן מבחינת מספרן , הן מבחינת מקומן , במיוחד בחזרות המתארות צו וביצועו . אך תיאורים אלה אינם חוזרים ונשנים מלה במלה , אלא ( בהתאם לדרכי הסגנון המקראי ) בגיוונים ובשינויים מתמידים . שינויים אלה באים לבטל את המונוטוניות שיוצרת החזרה המילולית . למשל , אף שהצו הלאקוני הראשון "יהי אור" חוזר כלשונו בתיאור הביצוע " ) ויהי אור , (" הרי בהמשך אנו עדים לגיוונים שונים ולהבדלים מרחיקי לכת בין הצו וביצועו . הנוסחה ' ' ויהי כן" חוזרת בפרשה שש פעמים . רק בפעם הראשונה היא נשארת כמות שהיא , ללא פירוט ( פסוק ט , ( ואילו בכל המקומות האחרים בא אחריה תיאור הביצוע , שלעיתים הוא מפורט יותר מן הצו עצמו . הרחבות האפית ניכרת גם בשימוש בצירופי מלים נרדפות או קרובות זו לזו במשמעותן , במקום במלה אחת : תהו ובהו ( ב ;( דשא עשב ( פסוקים יא , יב ;( ועוד . [ י '' א ]
|
|