|
|
עמוד:4
מערכת מאמר רוח ברזילאית : באר ^ סרופית יפה רחל סוקמן במפגש הראשון שלי עם ריו דה ז ' נרו נשבה רוח כחולה מן האוקיינוס אל מרפסת החדר שבקומה התשיעית . ממול נפרש הים עד אין קץ,- מימין הסתמנה קשת מתעקלת בחול ; משמאל , על היבשה הנושקת לחוף , צמחו הרים כחולים , ביניהם גם "הר הסוכר . " נראה היה כי שאון המכוניות החולפות על הכביש הדו סנור הרב מסלול' למטה אינו מפריע לתושבי העיר ולת"ריה לחצותו בלי הרף בדרכם אל החוף . אלפי אנשים חלפו על המדרכות המקדימות את החול הלבן הרך . הם הלכו בנחת אל המקום שבו מתנהלים החיים העירוניים של ריו . במבט על החוף מן הקומה התשיעית נראים שבילים כהים בחול המוביל מן המדרכות אל תוך הים , כאילו סומנו בו נתיבי הליכה . כשפוסעים ברגליים יחפות על השביל , החול מפתיע בקרירותו . מתברר , כי מתחתיו מותקנות טפטפות המשקות ומצננות את החול הלוהט " . כמה גאוני , " חלפה המחשבה בראשי . איך עוד לא חשבו על זה אצלנו !? חוף הים הוא חלק בלתי נפרד מן העיר , ומתנהלים בו חיים שוקקים לכל אורך שעות היום והלילה . זהו מעין מרכז מסחרי פעיל , המחליף את הקניונים או מתקיים לצדם . הסוחרים הבלתי רשומים מוכרים את מרכולתם על המדרכות , ושום פקח עירוני אינו מפריע להם בפרנסתם . אוהבי הספורט הלאומי משחקים כדורגל במשך כל שעות היממה . בשטר / מוגדר ומוקף רשת , אמהות וילדים מתחלפים על מתקני השעשועים . תיירים ומקומיים מחליפים צד על מיטות שיזוף , יש הבוחרים באזורי הטיפול האלטרנטיבי וזוכים למסז ' מפנק . בלילה מוקרנים סרטים , מתקיימות הופעות של להקות רוק ועוד .... וכאשר על הכביש הרב מסלול' נשמעת ברעם מוזיקת הסמבה הסוחפת , כולם באים לחלוק כבוד לבית ספר לסמבה המתכונן לקרנבל המתקרב . חוף הים היה לסטודיו של אמנים אוהבי חופש מריו ופרבריה . הם מציירים ומפסלים "ארמונות " בחול במשך חודשים ארוכים , לעתים אף שנה שלמה , בעזרת שיסה שפיתחו , השומרת על הפסל , מקשה אותו ומונעת את מחיקתו על ידי הגשמים . על חוף "קופה קבנה " המפורסם "צומח " לו פסל דמוי אילן של אמן עכשווי אנונימי : עץ מאיר , עשוי בקפידה יתרה מכפיס עץ טבעי דקים ומשויפים ( שיכול היה להיות מוצג מוזיאל , ' ללא ספק , ( ואותו עץ מצטרף ליצירות האמנות הפיסוליות בחול . גם חומות הבטון הרבות , המקיפות בתים ובניינים ברין היפה והעשירה , הפכו לבדי הציור של אמנים , שרבה תשוקתם להביע את עצמם בציורי ענק . ציורי הקיר הפיראט"ם נותרים על קירות העיר וחומותיה במשך שנים ארוכות , ואיש אינו מוחק אותם . אדרבא , האמנים אף שבים ומשמרים אותם עד כי הם הופכים לתצוגת קבע מרעננת של אמנות פלסטית . כדברי אלבר קאמי בחיבורו "המיתוס של סיזיפוס : " "כל המעשים הגדולים וכל המחשבות הגדולות - ראשיתם עלובה . היצירות הגדולות נוצרות לפעמים בקרן רחוב או במבוא של מסעדה " ( מצרפתית : צבי ארד . ( דת , אמנות , כדורגל , אדריכלות , קרנבל ויערות הגשם - כל אלה נוכחים ברין בכל רגע ורגע , וגם התייר המזדמן חש בנוכחותם . החיים , האמנות והאדריכלות מתערבבים זה בזה ויוצרים תמהיל של מורכבות ושל פשטות . ביום אחד אפשר לחוות מבנה אדריכלי מפואר של מוזיאון לאמנות בצורת צלחת מעופפת , פרי יצירתו של אחד מגדולי האדריכלים של המאה ה , 20 אוסקר נימא"ר , ובמרחק שעה משם - לפגוש העתק לא מדויק של יצירת המופת לאוקון ובניו ( משנת 50 לספירה , שנתגלתה ברומא במאה ה , ( 1 6 ששימש כעיסור הולם לנושא שבו בחר אחד מבתי הספר לסמבה עבור המופע שלו בקרנבל של ריו . ובמרחק פחות משעה נסיעה מגן העדן הזה , נמצאות ה " פאבלות , " שכונות העוני הקורסות על ההר , שחלק מהן נסחפו בחורף האחרון בגשמים שבהם מבורכת ברזיל . בשנים האחרונות מתקיים שם פרויקט חברתי , ובמסגרתו מקבלים התושבים סיוע לשם מעבר למבנים חדשים , הנצבעים בגוני ורוד , סגול וצהוב . אולם טרם הומצא הצבע שימחה את העלבון , את העוול ואת הפער שבין עשירים לעניים . בצילום מרחוק , הפאבלות טומנות בחובן את יופיו של הרוע . התצלומים מעצימים את גודל האבסורד המתקיים ברוח המתעתעת הנושבת בברזיל ? ... 0 םל לאוקון נבנה כקישוס ל 0 ל 00 ורמה בקרנבל של ריו
|
|