לידתו של המחקר על סיפורי חיים של סטודנטיות להוראה ושל מדריכות פדגוגיות

עמוד:11

בהתאם לכך , כשמדובר בהכשרת מורים נוכל לראות שהגישה הנרטיבית מרחיבה את משמעות המושגים "למידה" ו " תכנית לימודים" וכוללת בתוכם גם את תוכני ההתנסויות האישיים שהלומדת מביאה אתה אל מפגש הלמידה . גישה זו מתוארת על הדגשיה השונים בעבודותיהם של מידלטון , ( Middleton , 1992 ) קונלי וקלנדינין , {& . Clandinin , 1990 Connelly , ) נואל ובולוף , ( Knowles & Bullough , 1992 ) גודסון , ( Goodson , 1992 ) אלבז , , ( Elbaz , 1991 ) זוזובסקי ( 1998 ) וזייכנר , מליוס וגומז , ( Zeichner , Mahlios & Gomez , 1988 ) המציעים את חקר הסיפור האישי כחלק אינטגרלי ובלתי נפרד מתהליך ההתפתחות המקצועית של המורה . מקורה של הפנייה לסיפורי חיים של סטודנטיות להוראה בתהליך ההכשרה הוא ברצון להגיע אל השיח האישי , הנמצא מעבר למה שאפשר לכנות "משוכת השיח הפדגוגי המוצהר , " החוצץ בין מורים ותלמידים . חוקרים רבים ( למשל , ( Clandinin , 1990 ; Eraut , 1996 ; Knowles , 1992 Connelly & וכן גם ניסיוני האישי מצביעים על כך שהסיטואציה הלימודית הפורמלית מעודדת לעתים קרובות את הסטודנטים לנסח את דבריהם בז ' רגון המקובל במקצוע , וליתר דיוק כפי שהם תופסים שמצופה מהם לספר את "הסיפור הנכון . " סיפור זה הופך לפעמים ל"סיפור כיסוי " המכסה יותר מאשר מגלה . נורית תמיר-סמילנסקי מנסחת קושי זה בדרך משלה בספרה על קריאת ספרות יפה המשלבת כתיבה אישית : קורסים רבים במוסדות להכשרת מורות הם תיאורטיים . בתיאוריה שולטים המחשבה וההיגיון , ההכללה והאובייקטיביזציה . לשון התיאוריה לעתים רחוקות אכן מסמנת אותנו , את הדברים , את חיי היום יום שלנו , מפני שחיי היום יום שלנו הם לעתים כה רועשים עד שקשה לנו לשמוע את עצמנו חושבים . ( 21 : 1999 ) חקר הסיפור האישי הוא פעילות המעודדת מעצם מהותה שיח שונה , למרות היותה מעוגנת בסביבת לימודים פורמלית . העמדת הסיפור האישי במרכז העבודה שוברת את הכללים המקובלים של השיח הפדגוגי , ואת מקומה של שפת התיאוריה וההכללה תופסת שפת השיח הנרטיבי , האישי , הייחודי והחד פעמי . הסטודנטית , בתהליך של פעילות גומלין עם המאזינים , יוצרת מחדש את סיפור החיים האישי שלה . היא מספרת את סיפור חייה לא כמי שצריכה "לקלוע" אל סיפור "נכון " כלשהו , אלא כמי ש"יש לה סיפור" משלה . היא הופכת להיות "בעלת סיפור , " הרואה את עצמה אחראית לסיפור חייה . אפשר להתייחס אליה או להעריך אותה באמצעות הסיפור שהיא מספרת , ויש לה עניין אישי לספר את סיפורה כך שיהיה מובן לבני השיח שלה . הסיפורים שהיא

מכון מופ"ת


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר