|
|
עמוד:11
( קרמר , , 1968 בתוך רתוק , , ( 130 : 1979 ורק לבסוף כמרכיב פונקציונלי , התורם להבנת מבנה העלילה , איפיון הדמויות והתמאטיקה ( מירון , , 1976 בתוך מירון , . ( 319-318 , 314-309 , 307-302 , 297-296 : 1979 בני דורו של גנסין הגיבו על מה שנראה בעיניהם כפגיעה בנורמה הז'אנרית שהיתה נקוטה בידיהם : השינוי בטקסטורה הסגנונית המקובלת של הפרוזה הריאליסטית . בנייתה של מערכת ז'אנרית חדשה בספרות העברית היתה כרוכה בזעזועים , שרק בדיעבד אפשר לראות אותם כצומחים באופן עקבי מקרקע הנורמות של הספרות הריאליסטית . אף כי ביאליק מעולם לא זיכה את גנסין בתגובת ביקורת מסודרת , נראה כי יחסו לגנםין , ובעיקר העמדות העקרוניות המובלעות בו , הם מפתח להבנת קבלת הפנים הזעומה למדי שערכה הביקורת לגנסין בימי חייו . דחייתו של ביאליק את "בבית סבא" ממערכת השילוח והערותיו העקיפות על עומס בחידושים הלשוניים המיותרים של גנסין וחבריו ( במכתב לי . טברסקי מה , 2 . 1 . 1923 אגרות , כרך ב , ' עמ' ש"ח ) הן רק גילויים צדדיים של נורמה שביאליק ניסה , בהצלחה ניכרת , להשליט בספרות העברית , אם כי הוא עצמו לא נשאר נאמן לה . ביאליק מגדיר כבדרך אגב את ההבדל בין סגנון הפרוזה לסגנון השירה בפתיחה למסתו "הלכה ואגדה" : ( 1915 ) 'כאן יבושת של פרוזה , סגנון מוצק וקבוע , לשון אפורה בת גוון אחד - שלטון השכל ; וכאן לחלוחית של שירה , סגנון שוטף ובן חלוף , לשון מנומרת בצבעים - שלטון הרגש . ' חלוקת התפקידים הברורה לפי תפיסתו של ביאליק בין פרוזה לשירה מנוסחת גם בסיום המסה "גילוי וכיסוי בלשון" : ( 1915 ) הפרוזה היא 'לשון הפשט , שבעליה סומכים על הקבוע והעומד בלשון , על הנוסח המקובל / ואילו השירה שואפת להביע את 'הרגע בךהחלוף שאינו נשנה עוד לעולמים , אחרי נשמתם היחידה וסגולתם העצמית של הדברים , כפי שנקלטו אלו ברגע מסוים בנפש רואיהם , ' ולכן היא בורחת מהקבוע שבלשון וגורמת ' לתנועה בלתי פוסקת' במשמעויותיהן של המלים . הפרוזה והשירה הן אפוא שני ז'אנרים , שלכל אחד מהם תכלית אסתטית ומערכת אמצעים נבדלות לחלוטין , כמו הטרגדיה והקומדיה במשנתו הפואטית של אריסטו . ביאליק היה חשדן כלפי 'סלסול הלשון' בכתיבתם של מספרים ( למשל בנאום ההספד שלו על ש' בן ציון , כל כתבי , עמ' רנ"א-רנ"ב . ( הוא ראה את תפקידו של המספר ב'ירידה אל מכרות הלשון העתיקים לחצוב לו משם את החומר הלשוני הדרוש לחפצו , להיות כלי למעשהו' ( שם , עמ' רנ"ג . ( גדולתו של מנדלי בעיני ביאליק היא יצירת "נוסח" - נורמה סגנונית מוצקה , 'שבלונא ספרותית קבועה' " ) יוצר הנוסח , " שם , עמ' ר"מ . ( למשורר מותר להיות 'היפה פה והמעודן , הקל והמרפרף כולו משי ורוח בוקר'
|
|