|
|
עמוד:12
שירו זה של אמיר גלבע הוקדש לשאול טשרניחובסקי , שושבין האידיליה בתופת הספרות העברית . השיר מציג את לידת האידיליה כאירוע מיתי-מיתולוגי : זוהי לידה שמוות בצדה . מבחינה מתודית , מוצע לפתוח את הדיון על האידיליה בהגדרת הסוגה מן ההיבט הפילוסופי . הבעייתיות הפרדוקסלית שבעצם הגדרת האידיליה והצגת הקשרים בינה לבין היסוד הטרגי ( קורצוויל , ( 1952 מתמצים בכמוסה שירית זו , המורה על הקשר שבין הולדת העולם , הולדת האידיליה והולדת הטרגדיה = ) הבלדה , ( בתמצות של סיפורי הבריאה , גן העדן והגירוש ממנו - במקרא ובמדרשים . התוהו ובוהו של טרם בריאה ולידה איננו של "חשך על פני תהום , " כי אס של הרמוניה בין בקעה להר " ) ההר בחיקה . (" זהו היריון אידילי : יסודות של זכר ונקבה נתונים ושקועים זה בזה בשילוב : "ימים של שמש " ( טשרניחובסקי - "לשמש , " כליל סונטות . ( ימים של כוליות , שלמות , טוטליות . ללא פרץ , ללא פרצה . החזרה על תיבת "והכל" תורמת לתחושה זו . התפרקות הכוליות , המפץ הגדול והפירוק לגורמים , מבשרים את ראשיתו של תהליך הלידה בהופעתם המובחנת של אלוהים ותבל . סוף הטופוס של תור הזהב והשמש הוא במפגש בין שמים וארץ , אלוהים ואדם . עצם תהליך הבריאה מביא את הקץ על אפשרות של אידיליה , הרמוניה , שלמות . זהו סופה של השמש וראשיתה של חשכה . זהו מעין סיפור אטיולוגי על מקור הגשמים , כסיפור המדרשי על בריאת הדמעה והאש עם הגירוש מגן העדן כדי שתהא לאדם נחמה פורתא בחייו ( לואיס גינצבורג , תשכ " ו ; לבנר , . ( 1946 עבודת האדמה האלוהית הביאה לעבודת האדמה האנושית , שבמקורה המקראי היא קללה ועונש כמו כאבי הלידה : "בזעת אפיך תאכל לחם " ( בראשית ג ( 19 ו " בעצב תלדי בנים" ( שם שם . ( 16 כיצד נהפכת הקללה לברכה ? התשובה : " עבד אדמתו - ישבע לרום" ( משלי יב . ( 11 ' ץגיע כפי ;[ כי תאכל - אשריך וטוב לך . אשתך כגפן פךיה ב 2 רכתי ביתך , בניך כשתלי זיתים , סביב לשלחנך . הנה כי-כן ןבךך גבר ירא ה "' ( תהלים קכח . ( 4-2 האס יצליח האדם לממש את גן-העדן עלי אדמות ? מתי ! באילו תנאים ? השיר מדבר , אולי , על מחוז ילדות שאבד והפך לאגדה המתקיימת לעד ( צורית , , 1989 עמ' . ( 201-192
|
|