|
|
עמוד:7
יפו מזווית אישית הספר 0 " םב כיכר השעון " נולד ברחוב , אם לדייק יותר - בסמטאות . בסמטאות יפו . נולדתי בתל אביב וגדלתי בה . תל אביב הייתה ועודנה הבית , אבל יפו הייתה תמיד הבית השכן . אם אתה רוצה אתה יוצא מפתח ביתך ואתה שם . יפו של ילדותי היא יפו של זיכרונות רחוקים , עמומים מעט . מלחמת העצמאות . אמא אומרת : " הבוקר אנחנו נוסעים העירה . " "העירה " זה לרחוב אלנבי פינת רחוב בףהודה . עלינו על אוטובוס קו 4 וירדנו במוגרבי וכאשר התחלנו ללכת במורד הרחוב החלו הכדורים לשרוק באוויר , ואמא תפסה אותי ביד ומשכה אותי אל מאחורי הגדר של הבית הקרוב ואמרה "זה מיפו , אל תרים את הראש . " אחר כך , לאחר שיפו נכנעה , ולאחר שהעולים החדשים החלו להתיישב בה , הרכיב אותי אבא בבוקר שבת אחת על האופניים ושנינו עשינו את דרכנו ליפו , אל רציף הנמל עם ריח המלח והאצות , ואל השטח הגדול שאז עוד הייתה הכביסה תלויה שם על חבלים שנמתחו בין הבתים ומי המדמנה זרמו במורד על אבני המרצפת של הסמטאות . כאן ראיתי לראשונה בתים בנויים אבני כורכר חשופות , חומות וספוגיות , וחלונות דמוי 1 קשת וגגות כיפתיים . ליד הדוכנים שבכיכר השעון טעמתי מאכלים שלא הכרתי עד אז , ובשדרות ירושלים שמעתי לראשונה את הצליל הכבד והנדיב של השפה הבולגרית . עולם אחר של קולות וצבעים וריחות . כך כל שבת ושבת . אבא לימד אותי לאהוב את כל אלו . ואם לדייק , הוא לא בדיוק לימד . הוא אהב את כל אלו ואהבתו דבקה בי . ומאז אני תמיד חוזר ליפו . כשהיינו מתחמקים משיעור מעיק בבית הספר היינו הולכים ליפו . עשינו דרכנו דרך שכונותיה הדרומיות של תל אביב . בעצם , לא אנחנו הלכנו ליפו , יפו באה לקראתנו והייתה מגלה את עצמה לפנינו לאט לאט . בתחילה הבתים החד קומתיים של נווה צדק ונווה שלום , ואחר כך שורת החנויות של רחוב בוסטרוס ואחר כך העגלות של מוכרי הגלידה העשויה קרח כתוש ( בקיץ ) והסחלב ( בחורף , ( ואחר כך חנויות המכולת היווניות , הטורקיות והבולגריות , עם נקניקי הסרסיצ ' ה התלויים מעל לראש המוכר , וחריצי הגבינה הלבנה והצהובה ועלי הגפן המוחמצים וריח הלקרדה . אהבנו את יפו ויפו אהבה אותנו . חלפו שנים וחזרתי לבקר ביפו , הפעם בעקבות רעמ 00 השני , ולוא 1 התשיעי , ונפוליאון , ואיברהים פחה , ואברנבוט . אותה יפו אבל עוד יותר מעניינת , עוד יותר מרתקת ועוד יותר מושכת . ואחר כך חזרנו - עמיתי המדריכים ואני - ליפו עם קבוצות המסיירים במסגרת פעולות ההוראה וההדרכה של החברה להגנת הטבע , של מכון אבשלום לידיעת הארץ ובמסגרת סדרת ההרצאות והסיורים "זוהי יפו " שמקיים זה עשור שנים המרכז ללימודי ארץ ישראל של יד יצחק בךצבי . זה שאמרתי , ספר זה לא נכתב ליד שולחן הכתיבה . הוא נכתב - וממשיך להיכתב - ברחובות יפו ובסמטאותיה . וכיוון שכך , רבים הם , למעשה , השותפים והמסייעים בכתיבתו ולכולם אני אסיר תודה . תודה למורי ולמדריכי - 1 ואלו רבים , רבים מאוד - שלשיעוריהם הקשבתי ובעקבותיהם צעדתי בסמטאות יפו ובזכותם הפכה הנאת החושים לחוו"ה אינטלקטואלית . תודה לעמית" המדריכים . יחד יצאנו להרפתקה של לימוד יפו והתעמקות בעברה . כולנו ביחד וכל אחד לחוד מנסים להוסיף על הידע שלנו על אודות העיר ולשתף בו האחד את השני . אנו שואלים שאלות ומחפשים תשובות ומביאים זה לזה פיסות מידע - אבנים קטנות לפסיפס הססגוני של העיר .
|
|