|
עמוד:יא
ספרותה כגוף פרשני בעיקרו , שבו חכמי התלמוד פירשו את התורה , והראשונים והאחרונים פירשו את התלמוד . ואמנם , התנאים והאמוראים אכן פירשו את איסור המלאכה כאיסור שנחלק לשלושים ותשעה סוגים שונים , אולם השאלה היא האם הם סברו שהחלוקה לשלושים ותשע מלאכות היא חלוקה לשלושים ותשעה איסורים שונים . לדעתי , הנחה זו היא טעות והיא המכשול הראשון מפני תפיסת איסור המלאכה כמוקד הרעיון התיאולוגי של השבת , והמטרה הראשונה של ספרי היא להסירו . כפי שאראה בספר , חכמים עצמם תפסו את שלושים ותשע המלאכות כשלושים ותשעה דימויים תודעתיים ולא כסוגים שונים של איסור המלאכה . החלוקה לדימויים תודעתיים נועדה לתפקיד המיוחד שממלאת התודעה בהליך הכפרה מן החטא . החוטא בשגגה צריך להיות מודע לחטא המסוים שחטא . עבירות מן הסוג של איסור מלאכה בשבת הן מופשטות מדיי , ולפיכך תודעת החטא איננה נתלית בחטא הכללי אלא בתופעה הספציפית יותר שלו . הסרת הכשל הפרשני ומיקוד העניין במושג "מלאכה " כשהוא לעצמו הובילו אותי לדון בשאלת הכוונה . מלאכת שבת היא מעשה יצירה ולפיכך מעשה מורכב . בכך שונה השבת מאיסורים אחרים בתורה . מלאכה איננה יצר שהתורה נוהגת לרסן , כדוגמת יצר האכילה והמין . מלאכה דורשת תכנון ולפיכך אף הכוונה הכרוכה בה מורכבת . כפי שאראה בספר , המושג "כוונה" נתפס באופן מורכב ומתוחכם מאוד אצל חכמי ישראל עד כדי מיזוג הכוונה עם הרצון , לאמור : הזדהות אמיתית של היוצר עם יצירתו , הזדהות הכרוכה בתכנון ובהתכוונות , איננה מתקיימת אלא אם כן היא נעשית מתוך רצון . המושג "מלאכה" כשהוא לעצמו נתפס בעיניי כהוספת ערך לחפץ , שיפור החפץ וקירובו לשימוש האדם . מושג זה ששאבתי ממדעי הכלכלה נראה לי הולם את מחשבת חז"ל . כיוון שהמלאכה איננה מעשה גרידא אלא מעשה יצירה , היא נבחנת באופן שבו היא משנה את החפץ ומעניקה לו סגולה אנושית . חומר גלם שנעשתה בו מלאכה איננו אותו חומר גלם . הוא חפץ שצורתו מתאימה לשימוש מסוים משימושי בני האדם . כך הדבר הן ביצירת מכשירים הן ביצירת מאכלים . המלאכה מקרבת את החפץ למציאות האנושית . קירוב זה הוא הוא הדבר שהאל ציווה עלינו לרסן . שעבוד זה של הטבע למציאות האנושית מעניק משקל יתר להווייתו של האדם , עד לכדי אנוכיות שאיננה מאפשרת את השעבוד אל האל . זהו מגדל בבל פרטי שכל אדם יוצר לעצמו , כמין חומה בצורה החוסמת את המפגש עם האל או עם הזולת . מותר האדם , כוחו ליצור ולשפר את הטבע , נעשה לו לרועץ . מצד אחר , השתקת
|
|