|
|
עמוד:15
עיקר ההבדל בין הרומן לבין החיים הוא שברומן החתונה מסמנת את הסיום , ואילו בחיים הכול רק מתחיל בחתונה . — סול 00 וי נישואים הם חלק בלתי נפרד ממוקם חיינו . הם נתפשים כאירוע חגיגי וחשוב בחי האדם ומציינים התחלה חדשה , תקווה לעתיד , מחויבות ואהבה . החתונה היהודית היא טקס עתיק יומין , שהשתמר על אף פגעי הזמן והתפוצה הרחבה של הקהילות היהודיות . בחתונתם מצהירים בני הזוג על כוונתם לחיות יחד , להקים בית ולהביא צאצאים . ואולם ההצהרה הזו , בדבר דו קיום בין איש , 1 היא גם הצהרה בדבר הדו קיום השורר בין האישי לממסד . הממד הטקסי שבברית הנישואין מאשרר את הנורמות המקובלות בחברה ומכפיף את המשכיות הדור לתקנותיה . כל חתונה כרוכה אפוא בהצהרה פוליטית - בין בשימור המסורת והנוהג הקיימים ובין בהפרתם באמצעות טקסים אלטרנטיביים . מכאן שלאופ טקס הנישואין היהודי , יותר מכל טקס אחר , השלכות על החברה הישראלית ועל עיצוב פני העם היהודי . בבחירה בחתונה כנושא ליצירה מגולמת עוצמה הנובעת מחשיבותה בתרבות וממעמדה בתולדות האמנות המערבית והיהודית ישראלית . החתונה מתוארת לרוב מן ההיבט של הסעודה והחגיגה , כמו למשל בציורי הח ת ו נ ה בכפר קנה מאת ג י וטו , ברויגל , טינסורסו ואחרים , או בח ת ו נ ה יהודית במרוקו של דלקרואה . לעומתם , יצירות כמו נישוא הזוג ארנולפינ של ואן אייק או הכלה היהודייה של רמברנדט מציגות דיוקן זוגי אינטימי המסמל את רגע הכלולות . גם בהיסטוריה של האמנות היהודית המודרנית תמונות חתונה ידועות , כמו חתונה יהודית של יוסף ישראל , ( 1903 ) 0 החתונה של מוריץ אופנה"ם , ( 1861 ) ומספר תמונות חתונה של מארק שאגאל . תמונות אלו , בהציגן את מעמד החופה , מדגישות את ההיבט המסורתי והדתי של הנישואין . בתמונות החתונה של הצייר האמריקני לארי ריוורס נעדר מעמד החופה , והנישואין מתוארים בראש ובראשונה כאירוע משפחתי . [ ... 1 אצל מירב הימן הסצנה מבוימת בקפידה . הימן צילמה בגני שלמה , פארק אירועים ענק ומסוגנן בדרום הארץ . על רקע שער כניסה גדול הבנוי פלסטיק , כחיקוי לסלעי ענק , ניצבות השושבינות , לבושות טוגות ואוחזות זרי פרחים . הפער בין השער גדול הממדים והמזויף לבין קטנותן של הבנות ובגדיהן יוצר תחושת אירוניה . כך גם בתצלום נוסף , שהכלה נראית בו מוגבהת על קביים ולצדה אמה והשושבינות , קטנות ממנה בהרבה , חייכניות ולבושות טוגות . הכלה , כמעט נוגעת בשמים , נראית כמנותקת מן האירוע המתחולל על הארץ . זה ניתוק שאפשר לפרשו כהלם של שמחה "עד מעל הראש , " אך גם כבריחה ובעצב . הימן מתייחסת לתעשיית החלומות המלאכותית המשתכללת והולכת , הרוחשת סביב טקסי הכלולות . הצייר שי אזולאי מציג ציורי שמן העוסקים במנהגי החתונה , ביניהם עוגת החתונה , התזמורת , זריקת סוכריות בשבת חתן , כוס היין , הכיפה הלבנה וההינומה . בסגנון סוריאליסטי ובשפה נאיבית , אזולאי מחולל בהם היסטים הומוריסטיים כמו משחקי גודל ( עוגה ענקית מול תזמורת קסנמנה הממוקמות בסטודיו , ( צבעוניות נועזת ( מטר הסוכריות הנזרק על החתן שידיו פרושות לצדדים בתנוחת "אורנס " הנוצרית ) ומצבים אבסורדיים ( החתן רודף אחר כלתו בשדה פתוח . ( הציורים מבטאים חלומות , תשוקות ופחדים הבאים הן מחייו הפרטיים והן מעולמו כאמן . בשביל עבודת הווידיאו שלה יצקה עפרה צימבליסטה בשעווה תריסר זוגות בובות חתן וכלה , בתבנית בובות קישוט לעוגות חתונה . ראשית הסרט בריקוד בחשכה , והדמויות החלקות מסודרות במעגל הסובב על צירו . ברקע נשמעת מוסיקה ללא מילים , המתפתחת לקינה . אט אט נעשות הדמויות שקופות , ועם התקדמות האש הן מתעוותות ! מאבדות צורה . "למרות שהן נוצקו בתבנית אחת , בהתכלות מקבלת כל אחת זהות פרטית , " אומרת צימבליסטה . הנרות בדמות החתן והכלה מזכירים את מנהג הכנסת החתן והכלה לחופה בליווי נרות לשם אזכור מעמד הר סיני , הנחשב לחתונת הקב " ה עם ישראל . למרות החורבן וההרס , בפריים האחרון נראית דמות נשית האוחזת במעין פרח גחלת של תקווה . העבודה נעה בין שמחה ועצבות , מועקה והקלה , המתערבבות זו בזו . לקשר שיוצרת צימבליסטה בין חתונה למוות שורשים במקורות היהודיים . "העדות החריפה והמנוסחת ביותר בעניין הזיקה המהותית בין החתונה למוות היא בעדותו של הרדב " ז : ( 1 574-1480 ) 'ומנהג קדום במצרים , שבזמן החופה לובשת לבן ובשבת של אבלות ובשבת איכה ובשעת מיתה משום שנאמר ' וגילו ברעדה ' [ .... ] ומנהג יפה הוא " . ' יחסנו לחתונה היהודית נובע ממערכת רחבה של זיכרונות , פנטזיות , דפוסי חינוך ומקורות בתרבות ובחברה , והתערוכה מנסה לשקף יחס iu אזולאי , מרדף - חתן וכלה , , 2010 שמן ו ^ לבד Shai Azoulay , The Chase : Brideand Groom , 2010 , oil on canvas
|
|