|
|
עמוד:11
וציבורית , לבין פעילותם של הסופיסטים , הרי בניסוח כלליה של אומנות הרטוריקה יש לסופיסטים מקום מרכזי . מלאכת ההוראה של הרטוריקה הייתה כרוכה בהסבת תשומת הלב אל הכלי המרכזי שבידי הרטוריקן , הלשון . ובאמת , המחקרים הךקדוקיים הראשונים מקורם באסכולות הסופיסטיות . יחד עם זאת המעמד המרכזי והנחרץ שניתן למושג השכנוע כרוך גם במעמד מיוחד שצריך להינתן לסברה ולמראית העין , ושוב במעמד מיוחד שמקבל האינטרס האישי , ובד בבד עם זאת נטרול של המושגים אמת , חוק או מוסר . תהליך זה הוא הדרגתי , וראשיתו בעמדה של יחסיות בתחום ההכרה , ושיאו בתפישה של יחסיות מוסרית . כך פרוטאגוראס , בן הדור הראשון של הסופיסטים , קבע ש"האדם הוא קנה המידה לכל הדברים , " מה שלא הפריע לו להאמין כי זווס העניק לכל האנשים מידה שווה של צדק ובושה ( ראה בדיאלוג פרךטאגוראס מאת אפלטון . ( או עמדתו של גורגיאס , המודה אמנם שהרטוריקה נועדה להגן על האינטרס האישי של המשתמש בה , אבל אין בכך משום ביטולו של חוק מחייב , שיקבע את גבולותיו של האינטרס האישי ( ראה אפלטון , גלרגיאק . ( אבל הדור המאוחר יותר של הרטוריקנים , מצמיח תפישות עולם פרגמאטיות בהרבה מזה . הרטוריקנים מוכנים להודות בכך שהם עוסקים בגנבת דעת ושהם יכולים להפיק מן הציבור כל תגובה שתהיה נוחה לצורכיהם . הם מפתחים הבחנות המבדילות בין הטבע לחוק , כאשר הטבע , ה"פיסיס , " מייצג את האינטרס הפרטי ואת הכוח , ואילו החוק ה"נומוס , " מייצג מסגרת מוסכמת מלאכותית וריקה מתוכן , שאין לה כל בסיס מוחלט . הנציגים המובהקים של תפישה זו הם קאליקלס ותראסימאכוס , כפי שצוירו בדיאלוגים האפלטוניים גורגיאס 2 \ רל ט אה א . אין ספק שתפישת עולם זו קשורה קשר הדוק עם הפוליטיקה האימפריאליסטית והכוחנית שמתחילה לצמוח באתונה וביוון בכלל במאה החמישית , ושתוצאותיה האומללות מתגלות במלחמה הפלופונסית . ( 431-404 ) עם זאת השתלטותה של המחשבה הרטורית המתוחכמת , היכולת להוכיח דברים והיפוכם ולהוביל את הציבור לכל מקום , עוררו התנגדות חריפה בקרב חלק נכבד מן האתונאים עצמם , הרואים בה סימן למין "דקדאנס , " לאפנה חדשה המנוגדת לרוח היוונית המסורתית , לעתים משהו קרוב לכפירה . עמדות כאלה באות לידי ביטוי , למשל , בפיל 1 קטט 0 של סופוקלס , באופן שבו מוצגת דמותו של אודיסאוס , הפוליטיקאי הפרגמאטי , ובקומדיות של אריסטופאנס , בדרך שבה מעוצבת דמותו של אווריפידס , המשורר חניך הסופיסטים , אבל בראש ובראשונה - ובאופן אירוני ביותר - התנגדות זו באה לידי ביטוי בהתקפות השונות על דמותו של סוקראטס , ובכלל זה התביעה המשפטית , שלפיה סוקראטס עושה עוול ו"עוסק בתעלולים , ( ) בהפכו את הטענה הנפסדת לניצחת , ובלמדו אחרים לעשות כמוהו" ( אפלטון , אםרלת ה של סוקראטס , ( 20 וכך גם דמותו של סוקראטס כפי שעוצבה בעננים של אריסטופאנס , קומדיה שהוצגה עשרים וארבע שנים לפני משפטו של סוקראטס , וגם בה סוקראטס מופיע כתערובת של סופיסט , רטוריקן וחוקר טבע . האירוניה שבדבר היא , כי האיש שנבחר בעיני האתונאים כמייצג את הסופיסטיקה והמיומנות הרטורית , והאיש ששילם על כך את המחיר הכבד ביותר , הוא מי שלאמתו של דבר היה המבקר החריף ביותר של אותה אומנות .
|
|