|
|
עמוד:12
ה 23 במבוא לפסיכואנליזה , כותב פרויד על האמן במונחים העשויים להפוך כל הורה לאסיר תודה על כך שילדו נעדר כישרון יצירתי . " ושוב , האמן הינו מוםנם מיסודו , ואינו רחוק מנוירוזה . הוא נתון תחת לחצם של צרכים . יצריים רבי עוצמה , ושואף להשיג כבוד , כוח , עושר , תהילה ואהבת נשים . אך חסר הוא את האמצעים להשיג סיפוקים אלה . כתוצאה מכד , בדומה לכל אדם חסר סיםוק , הוא פונה עורף למציאות ומעתיק את התעניינותו כולה , כמו גם את הליבידו שלו , להגשמת משאלות לבו בחיי הדמיון ומכאן עלולה הדרך להוביל לנוירוזה . " 3 אם אכן נכונה תפיסה זו של היצירתיות , מוטב בוודאי שלא יהיה לד שמץ ממנה ; כי בדרד כלל המציאות עדיפה על הפנטאזיה ו"העדר אמצעים להשיג" את הסיפוקים אשר פרויד מונה לעיל הינו ללא ספק מצב קיוס אומלל . אולם , למרות פרויד והקביעות של סופרים כסימנון , ממשיכים גם היום לראות ביצירתיות "דבר טוב . " מחקרים ועיונים בכמות עצומה מוקדשים לבדיקת אופיו של תהליך היצירה , במקום לתת את הדעת למניעים של היוצר עצמו . דברים אלה אמורים , לדוגמה , בספרו גדל המידות והמלומד 3 של ארתור קסטלר "מעשה היצירה . " הוא מקדיש אומנם פרקים אחדים לדחפים המניעים את המדען והאמן ליצור , אולם מרבית ספרו מוקדשת לפיתוח מושג ה"ביסוסיאציה" — אופן התחברותם של רעיונות עד שהם מולידים תובנה חדשה , ולהצגת המיבנה ההירארכי של המחשבה ומערכת העצבים , עניין רב ערד כשלעצמו . בדומה לכך , כאשר חוקרים את היוצרים בעזרת מבחנים פסיכולוגיים , ראיונות , שאלונים וכד , ' מתגלות ונרשמות תכונות מעניינות מאוד האופייניות לאנשים אלה . אך מגיית תכונות אלה לא בהכרח שופכת אור רב על מה שממריץ את היוצר בכוח להשתמש גם בפועל בכשרונו . מוכרים לכולנו אנשים מוכשרים המשתמשים בכשרונותיהם אד מעט , ואחרים הנאבקים עד בלי די כדי ליצור יצירה מקורית , אד חסרים את היכולת הפנימית ליצ 1 ר . אפשר היה לצפות שהפסיכואנליזה , אשר עוסקת ביסודה בדחפים ובמניעים , תשפוך אור על מה שממריץ את היוצר , יותר משעשתה למעשה . פסיכו אגליטיקאים רבים , כולל פרויד עצמו , העניקו לנו עיונים מפורטים הן על
|
|