|
|
עמוד:12
ז ה היא מותירה את הדירה הכלכלית בידי חסידי השוק החופשי , ובעיקר בידי כוחות ההון , כמעט ללא בלמים או כוחות מאזנים . הבנה דמוקרטית מוגבלת הותירה את החברה ללא התאגדויות פוליטיות דינמיות כגון איגודים מקצועיים חזקים , ארגוני מעסיקים חזקים , מפלגות חברתיות , "מגזר שלישי" עצמאי וחזק ומעמד ביניים מאורגן . כך , נשארה כל הזירה בידי כוחות כלכליים ריכוזיים בעלי עוצמה והשפעה פוליטית , הקוראים להפרטה ולהתנהלות של שוק חופשי ללא כל פיקוח והכוונה הנגזרים מאינטרסים לאומיים וחברתיים . במערב אירופה , כמו גם בישראל , אין הוכחה כי לאורך זמן , ברמה הלאומית , הישגיהם של הפירמות הגדולות טובים יותר מהישגי הבעלים הציבוריים . ייאמר , כי הפן האחר של ההצלחה אינו רק מאזני הפירמות , אלא מהו המחיר הלאומי והחברתי הנובע מכך ומי משלם אותו . שהרי יש יותר מובטלים , השכר והתנאים של מגזרים שלמים במשק נסוגים , כוח הקנייה יורד ורמת השירותים קטנה . מנגד לא נוצרו די מקומות עבודה חדשים , וממילא התחרות על כוח העבודה אינה מתקיימת . הפערים בין שכבות האוכלוסייה גדלים , גובר העוני ועמם מתעצם הפחד מפני חוסר ביטחון תעסוקתי , אובדן החיסכון הפנסיוני , דאגה מפני העדר יכולת לזכות בביטחון רפואי , ומכאן - אי האמון במערכות הדמוקרטיות וביחסי הגומלין המתקיימים בין האזרח למדינתו . באירופה ובארצות הברית , כבר נצבר ניסיון כלכלי וחברתי , המחייב לעצור ולשאול האם מדיניות זו היא האלטרנטיבה היחידה בעולם גלובלי שכל משתניו הכלכליים אחוזי תזזית . האם מדינה יכולה להישאר דמוקרטית כאשר המערכות מגורמים עסקיים ישירים וסמויים שיש להם עניין עסקי במימון הנבחרים .
|
|