|
|
עמוד:9
פרק א מי מחנך את מי ? השתקפות יחסי מבוגרים וילדים ביצירות לילדים המשפחה היא תא חברתי וכל שינוי שחל בחברה משתקף בה בדרך זו או אחרת . בספרות הילדים תופסים יחסי המשפחה מקום נכבד , והתמורות שחלו בהם בין שנות הארבעים וסמוך להן לבין שנות השבעים והשמונים משתקפים בספרות זו . מהשוואת ספרות הילדים שנכתבה למן שנות העשרים וער לשנות החמישים לזו של שנות השבעים בולט השינוי שחל בחלוקת התפקידים שבין הורים לילדים . אם בשנות טרום המדינה היה ברור , כי ההורים הם הסמכות המחנכת ומנחילת הערכים הרי בשנות השבעים התערערה הסמכות הזאת ער שלעתים כמעט מתבקשת השאלה מי מחנך את מי : ההורים את הילדים או להפך . ניל פוסטמן בספרו אבדן הילדות ' טוען , כי התקשורת , ובייחוד הטלוויזיה , פרצה את הגבולות בין עולם הילדים לעולם המבוגרים וגרמה בכך במידה רבה לאבדן הילדות . ספרות הילדים המודרנית היא משום כך פחות ילדית , ונוטה פחות מקודמתה להשתמש באלמנטים ייחודיים "לילדים בלבד . " הנמען שלה הוא "כל אדם" באשר הוא . המסרים שלה כמעט שאינם מכוונים למטרות חינוכיות ושוב אינה נתפשת כאמצעי אלא כמטרה בפני עצמה . 2 זאת ועוד , העולם המודרני כיום "שייך לצעירים" . הם משתלטים בנקל על טכנולוגיית המחשב , הם קובעים את אפנת הדור הקשורה ב ' גרו אמנסיה ' ( השכחת הזקנה , ( והם אלה המשמשים דמויות הזדהות להוריהם , המנסים לחקותם . שוב אין ההורה חזק "יודע כול" ולכן גם בעל הסמכות , ( פרט ליתרון הכלכלי , ( אלא לכל היותר חברו של הילד . במקרים רבים הילד חש עצמו נעלה וחכם ממחנכיו , מהוריו וממוריו ואינו מהסס להשמיע דעותיו בגלוי . גרשון ברגסון ' סבור , כי התורות החינוכיות הגורסות את העמדת הילד
|
|