|
|
עמוד:11
הקדמה למהדורה המעודכנת השאלה המרכזית בתאוריה הפוליטית של החינוך — כיצד יש לחנך אזרחים ומי יחנכם - קיבלה משנה חשיבות , להלכה ולמעשה , בעשר השנים שחלפו מאז הופיעה המהדורה הראשונה של חינוך דמוקרטי . החינוך ניצב בראש רשימת הסוגיות הבולטות בפוליטיקה האמריקנית , גבוה אף יותר מכלכלה , תעסוקה ופשיעה . פילוסופים פוליטיים רבים פונים כיום לעסוק בסוגיות הבולטות ביותר בפוליטיקה של החינוך : תוכן החינוך , הפצתו וביזור הסמכות החינוכית . כשם שחברות אנושיות תלויות כיום זו בזו יותר מאשר בכל זמן אחר בעבר , כך סוגיות חינוכיות נעשות כיום לבין לאומיות יותר . רבים הוויכוחים הציבוריים בשאלה האם על תכניו של החינוך להיות רב תרבותיים יותר , והאם על בתי הספר לנסות ולטפח בקרב התלמידים רגישויות קוסמופוליטיות ולאו דווקא פטריוטיות . בו זמנית , הדרישה להפחתת הפיקוח הציבורי והגברת הפיקוח ההורי על החינוך בבתי הספר הפכה גם היא לנמרצת יותר , בייחוד בארצות הברית . תגובה אפשרית אחת לדרישות המנוגדות המופנות לחינוך היא לאפשר להורים להחליט בעבור ילדיהם כיצד לפתור התנגשויות כאלה . אפילו תגובה זאת הלא פוליטית לכאורה - לתת להורים להחליט — דורשת מאזרחים ומנציגיהם האחראים כלפיהם להחליט על הקצאת משאבים ציבוריים להורים , ועל מתן אפשרות להורים להוציא משאבים אלה על חינוך מוכר לפי בחירתם . פרט לביטול חינוך החובה , אין כל דרך להימנע מהחלטה פוליטית על תוכן החינוך , על הפצתו ועל ביזור הסמכות החינוכית ; והרי גם ההחלטה לבטל את חינוך החובה תהיה כמובן החלטה פוליטית . כך גם תידרש החלטה פוליטית באשר למיסוד שיטת המינימליזם האזרחי - ההגנה החדשה והנחושה ביותר על בחירה הורית .
|
|