|
|
עמוד:8
אל האחר , אזי הקהילה ממעיטה מאנושיותם . בסופו של דבר יש למילים כוח להעניק אנושיות . היכולת לדבר - לפנות אל הזולת ולשמוע אותו - היא המציינת את היותנו בני אדם . הלשון והדיבור הנם מוסריים מקדמת דנא . הספר פמיניזם יהודי מבוסס על אבחנות אלה , העוסקות בכוח השתיקה והדיבור . רחל אדלר טוענת כי חובה לתפוס את היהדות כשיחה מתמשכת , כזו ששפתי המשתתפים בה , שכבר מזמן אינם בין החיים , עודן דובבות ומדריכות את ההווה . רבים מן הקולות הללו מתועדים בטקסטים קלאסיים כמו התנ"ך והתלמוד , ומהווים חומר ליבה בתשתית המסורת היהודית . כתיאולוגית יהודייה , אדלר אינה שוללת קולות אלה מן השיח היהודי , שכן מעשה זה ישמש הוכחה לאי אמון בעבר שעיצב את זהותם של גברים ונשים כיהודים במשך הדורות . בה בעת , פמיניזם יהודי טוען בהתלהבות שאין להגביל את השיח לקולות אלה בלבד , כיוון שהשיחה היהודית , כפי שהיא מוצגת במקורות קלאסיים אלה , היתה שיחה שוללת . רחל אדלר דוחה יהדות המגבילה את הדיבור הנשי . קולותיהן ודאגותיהן של הנשים הושתקו בטקסטים הקלאסיים ובשיחות הדתיות של עמנו די והותר . פמיניזם יהודי מבקש לתקן עוולה זאת . אדלר מעניקה כאן ביטוי ציבורי מלא לקולה כאישה יהודית דתית . היא מצטטת את לימודי המוסר , הכלולים במסורת עצמה , כמקור המעניק לא מעט צידוקים למחאה כנגד נחיתות מעמד הנשים בזירה היהודית הציבורית . בהוקיעה את האופן שבו מונחים וטקסטים יהודיים טשטשו או שללו את הביטוי הציבורי מקולות והתנסויות של נשים , אדלר מאמצת נקודת ראות שראשיתה במחויבות להכללה שלמה של נשים בשיח היהודי . היא מוקיעה כחסרת בסיס מוסרי כל יהדות השוללת מנשים את הקול הציבורי המגיע להן , ודורשת שהיהדות תכיר באנושיותן המוחלטת של נשים בהסכמה לקבל אותן כשותפות לדיאלוג בדיונים הציבוריים של העם היהודי . אדלר מעגנת את שיחתה בכתובה , חוזה הנישואים היהודי . היא טוענת שהמונח החוקי , היהודי המסורתי קניין ( רכישה , ( בתחום חוק
|
|