|
|
עמוד:י
ואמנם , אף שברקוביץ מתנגד לצידוק הדין לאחר אושוויץ , הוא יוצא גם נגד העמדה השוללת את האפשרות לייחס משמעות תיאולוגית כלשהי לשואה . בהקשר זה הוא מתדיין עם התיאולוגיה הרדיקלית הנוצרית והיהודית ועם האקזיסטנציאליזם החילוני של ז ' אן פול סארטר ואלבר קאמי . לטענתו , שלילתה המוחלטת של האמונה היהודית בצדק האלוהי ובהשגחה האלוהית לנוכח חוויית אושוויץ , תהיה בעצם ניצחונו האמיתי של היטלר על לבותיהם ומוחותיהם של היהודים . דברים דומים , לכאורה , טען זמן קצר אחריו הוגה הדעות אמיל פאקנהיים במאמרו "קולה המצווה של אושוויץ . '' לדעת פאקנהיים , לגבי היהודי המאמין "קולה של אושוויץ משקף נוכחות אלוהית שכאילו נשלל ממנה הכל , למעט הכוח המצווה . " ציווי זה משמעו לקרוא לדין את אלוהים כנגד אלוהים , באופן שיגמד אפילו את קריאתם של אברהם ואיוב . אר ברקוביץ משמיע דברים שונים , המתייחדים בכך שהם משקפים מאמץ פילוסופי דתי להתמודד עם חוויית האבסורדיות של הקיום , שעמדה ביסוד הגותו האקזיסטנציאליסטית של קאמי . את האחרון מכנה ברקוביץ " קדוש בלי אלוהים " ( עמ י , ( 72 , 70 משום שהוא ודומיו נאבקו נגד עולם שבו ילדים סובלים ומתים . דבקותם של אנשים דוגמת קאמי וחבריו בטוב ובצודק , שעה שסביבם משתולל הרוע , חושפת את הפוטנציאל המוסרי החיובי בחיים , ממש כשם שהנאציזם מגלה את הצד השלילי שלהם . עמדה זו של ברקוביץ היא עקרונית , עקבית וחוצה גבולות . באפילוג של הספר הוא מספר על ביקורו בקיבוץ של תנועת השומר הצעיר בצפון הארץ , שחבריו חיו בשנים שלפני מלחמת ששת הימים בצל איום מתמיד של צבא סוריה . על השאלה כיצד הם מעלים על דעתם שקומץ יהודים ישראלים יעמדו מול עשרות מיליוני ערבים , השיבו חברי הקיבוץ שהם מאמינים בקדמה האנושית וסומכים עליה . אליבא דבדקוביץ , האמונה החילונית של חברי הקיבוץ בשלום עתידי ובכך שהטוב ינצח בסופו של דבר גם היא חלק מן ההיסטוריה האמונית של העם היהודי , וגם לה ממד תיאולוגי מובהק . כנגד התיאולוגיה הרדיקלית של נוצרים ויהודים שהתפתחה בעקבות השואה וכנגד האבסורד הקיומי מבית מדרשם של סארטר וקאמי מציב ברקוביץ את העדויות על כוחות הנפש העל אנושיים שנמצאו בקרב יהודים שלא איבדו את צלם אלוהים בשואה . אם מעשי הרצח והעוול אינם מעידים רק על עושיהם אלא גם על קיומם של אדישות ורוע בעולם , מעשי החסד והעמידה
|
|