|
|
עמוד:ח
אמונה לאחר השואה כולל שבעה פרקים בעלי מוקדים שונים , העוסקים באירועי העבר , בהרהורים תיאולוגיים בעקבות השואה , ובעתידו של העם היהודי . רוחו הייחודית של המחבר שורה על דפי הספר כולו ומאגדת את חלקיו . זוהי רוח של הזדהות עמוקה עם סבלות בני העם היהודי בשנות השואה , תוך שמירת אמונים ליושר ולכנות אינטלקטואליים מצד אחד ומחויבות עמוקה לתורת ישראל מצד שני . שילוב יוצא דופן זה ייחד את הרב ברקוכיץ בזמן כתיבת הדברים ונדמה שאין הוא חזון נפרץ גם בימים אלו . בפרקים הראשונים של הספר מנהל ברקוביץ דין ודברים נוקב עם העולם המערבי הנוצרי על שתיקתו לנוכח שואת היהודים ועל המבוכה התיאולוגית שפקדה אותו בעקבותיה . נדמה ששיאו של דין ודברים זה מצוי דווקא באחד מעמודיו של הפרק החמישי , שבו דן ברקוביץ בדמותו של עבד ה ' הסובל בפרק נג בספר ישעיה , דמות שהנצרות ניכםה לעצמה וזיהתה אותה עם הצלוב . לטענת ברקוביץ , ההתעסקות הנוצרית האובססיבית בצליבתו של ישו והצגתה כרצח האל הפחיתו מחומרת מעשי הרצח של כל שאר בני האדם במהלך ההיסטוריה האנושית . אילו בחרה הנצרות להתמקד , במעש החינוכי שלה , ברצח האדם ולא במה שנתפס על ידה כרצח אל , היו נחסכות מהמין האנושי הרבה זוועות וטרגדיות , ובהן אף אושוויץ וטרבלינקה . בפרק "אלוהים לנוכח השואה" עובר ברקוביץ להתמודדות הפנימית הקשה עם משמעותה של האמונה הדתית בשואה ולאחריה . חשיבותו הגדולה של הפרק נעוצה בהצגתה של השקפה תורנית המקדמת בברכה העלאת שאלות נוקבות על הצדק האלוהי . ברקוביץ מתייחס לסיפורו הראשון של אלי ויזל "הלילה , " שבו מתוארת הוצאתו להורג של ילד קטן במחנה העבודה בונה , שהיה חלק מאושוויץ . הילד , שהיה אהוב על האסירים , נתלה בידי אנשי האס אס כעונש על פיצוצה של תחנת הכוח של המחנה . כשתלו את הילד לנגד עיניהם של כל אסירי המחנה שאל אחד מהם "היכן אלוהים , היכן הוא " ? ההימנעות משאלה זו , קובע ברקוביץ , הרי היא מעשה של חילול השם . מבחינתו , ההתרסה לנוכח העוול והאכזריות שהתרחשו בשואה היא מעשה של אמונה אמיתית : "איש האמונה מטיל ספק במעשי אלוהים בגלל האמונה שבלבו . בגלל אמונתו אין אברהם מסוגל לשאת עוול של אלוהים . זוהי גם תמצית הדילמה של איוב ... הטלת הספק בדבר השגחת האל במחנות המוות נעשתה ברוח המסורת העתיקה של היהדות מימים ימימה" ( עמ ' . ( 66-65
|
|